לפעמים חרב עולמו של אדם ברגע. במקרה של משה פרימו, הוא הרוויח את עולמו ברגע, כאשר העמיד עצמו להדחה וויתר על מקומו במשחק עוד לפני שהמשחק ממש התחיל. אחרי דיון סוער במועצת השבט והרבה דמעות, כעס ותסכול, כאשר המועמדים הפוטנציאליים היחידים להדחה היו ליהיא גרינר ומני נפתלי, החליט פרימו באופן הכי מפתיע ולא צפוי להפיל את הפור ולפרום את כל הפלונטר החברתי שנוצר עקב התנהלות בעייתית של שני השורדים האלה, שגרמה להחלשת הקבוצה.
מה עוד שמשה פרימו הדיח את עצמו ולא הודח על ידי חבריו, ולכן יכול היה לצאת בראש מורם וגו זקוף ולהשאיר את כולם פעורי פה מגודל הרגע, שבו שניים רבים, והשלישי בסוף מנצח. אז יש אמנם מנצח בסוף המשחק, אבל פרימו שינה את התסריט והפך לסוג של מנצח כבר בתחילת המשחק. ואם גיא זו-ארץ מתאמץ קשות להנחית עלינו בכל עונה עוד ועוד הפתעות שכבר לא עובדות על אף אחד, כמו אותו פסל חסינות שכל פעם מחדש שגיא חושף אותו הוא חושב שכולם ייפלו על רגליהם בהשתאות כאילו ראו עכשיו את הסנה הבוער, הגיע פרימו והביא איתו את גורם ההפתעה הגדול מכולם.
ליהיא גרינר בשלב המוקדם של המשחק, נחשפת יותר ויותר בתמימותה וחותכת דברים בפזיזות מבלי להשקיע מחשבה יתירה במהלכים שהיא נוקטת בהם וההשלכות שלהם. היא פועלת באופן אימפולסיבי ומיידי בתקווה ש"מיי גוד" יציל אותה מכול תסבוכת אפשרית אליה תיקלע, ובינתיים אפשר לשחות גב על המים הכחולים והצלולים וליהנות משמש מלטפת כאילו זאת הייתה אם כל החופשות.
אף אחד בכלל לא כועס על נעמה שהיא חזרה למשחק על חשבונה של רותם שהודחה. הם אפילו מתחנפים אליה ומחמיאים לה, ואילו את ליהיא הם מגנים. ליהיא נפלה בקלות למלכודת של נעמה ששכנעה אותה להחזיר אותה למשחק ולהדיח את רותם, והיום ליהיא חוטפת, ואילו נעמה יושבת בצד, מעפעפת בריסיה במתיקות כאילו הייתה סמל התמימות והטוהר. מכירים את אותם אנשים בעמדות מפתח שמנצלים את התמימים ומפתים אותם לפעול למענם, כדי שבסוף אותם פתאים יספגו את האש, ואילו הם, חורשי המזימות, ייצאו נקיים וחפים מכול חטא?
אחרי הטעויות שעשה מני נפתלי מתחילת התוכנית, כשהוא נכנס למשחק בפול ווליום ובבטחון כאילו הניצחון כבר בכיס שלו, נראה לי שאין אדם מאושר יותר היום משרה נתניהו שרואה איך האיש מעורר אנטגוניזם, כפי שאף שורד אחר לא הצליח לעורר כבר בתחילת המשחק. אני רק יכולה לשמוע את הגב' נתניהו לוחשת באוזנינו: 'אמרתי לכם!' לא רק שחברי הקבוצה כועסים עליו על חטא היוהרה המוגזם שלו, הם גם לא מאמינים לו, ואם תשאלו אותי, אני לא בטוחה שראיתי דמעות אמיתיות יורדות מעיניו כשלפתע באמצע הדיון הסוער במועצת השבט הוא כביכול פרץ בבכי והביע חרטה (או בז'רגון עממי: חרטא).
מי שמניותיה מתחילות לעלות היא שמחה גוואטה. הטפת המוסר שלה למני נפתלי במועצת השבט היו דברי חוכמה שנאמרו בטעם ואינטליגנציה רגשית. היא אולי חזרה בשאלה בחייה הפרטיים, אבל הדרך והסגנון הרהוט להביע את עצמה, בוודאי ירשימו כמה מחברי ש"ס (שבזמנו דרשו להדיח את אביה יגאל גוואטה) שאולי ירצו לצרף אותה לשורותיהם.
התרעות פיקוד העורף