נתחיל בווידוי, אני מאד אוהבת את האודישנים של "מאסטר שף". אולי לא מהסיבה שאתם אוהבים אבל אני אוהבת אנשים וסיפורים על אנשים, זה לא חייב להיות דרך האוכל אך זה חייב להיות דרך הלב.
בנקודה הזאת מאסטר שף מצטיינת ואפשר לקרוא "כיפאק היי" לכל התחקירנים והתחקירניות שלה, שלבטח סיננו אלפי פניות של נרשמים - חלקם טבחים ברמה של בר רפאלי מנסה להכין חביתה.
התחלנו בפתיחה דרמטית שקצת הזכירה לי את הגמר של לרדת בגדול (זוכרים את המתמודדים שיצאו מתוך תמונות של עצמם פחות 50 קילו?!), מאחורי כל דלת הסתתרו 3 מנות של כל אחד מהשופטים. המתמודדים התבקשו לבחור דלת מבלי לדעת אילו מנות עומדות מאחוריה, טוויסט מעניין למבחן מנת הפתיחה - למרות שהמנות שהשופטים בחרו היו לא היו מגרות בכלל.
ראשונה להיבחן הייתה גל קספרס שהציגה את עצמה כמנהלת מכון פילאטיס בת 33. לכאורה, אישה יפה מאד שעוברת מסך נהדר. אני כותבת לכאורה משום שמיד חשדתי - חייב להיות איזה סיפור מאחורי היפה הזאת, לא הגיוני שהיא "רק" מדריכת פילאטיס.
כמובן שאת העונה היו חייבים לפתוח עם התותחים הכבדים ביותר, וכמובן שלא טעיתי: מאחורי הפנים היפות והחיוך הצנוע מסתתרת אישה עם סיפור חיים שיכול להחזיק טלנובלה, אבל חכו - זה לא השוס, מסתבר שהיא אחיינית של אבי לוי, הלא הוא זוכה העונה השנייה של מאסטר שף. מפה זה כבר לא היה מעניין לראות מה היא מבשלת אלא איך היא עולה לשלב הבא - והיא עלתה.
אי אפשר להרים רק למזרחים ועוד בפריים טיים, לכן, כקונטרה לגל המרוקאית הציגו לנו מיד את שגיא קרן, ילד טוב של אמא, מתכנת בן 29 ובעל רעמת שיער גולשת שאותי באופן אישי - הפילה. קצת קיוויתי שהוא לא יעבור - כדי שהוא יוכל להירשם לעונה הבאה של "חתונה ממבט ראשון". בסופו של דבר - הוא עבר, אמנם לא היה לו סיפור חיים קורע לב אך מנת הכניסה שלו, בייגלה ירושלמי ממולא במעורב ירושלמי, הייתה המנה המגרה ביותר שנצפתה אתמול. התעוזה של שגיא והשיער היפה והשופע כמו של אלי אוחנה בשנות ה-80, עשו את העבודה - גם הוא עלה לשלב הבא.
לצד ההצלחות הפוטוגניות היו כישלונות שאותי, באופן אישי, אכזבו. למשל, לאה שם טוב, עקרת בית בת 33, מתוקה להפליא, שלא הפסיקה לדבר על אביה המנוח. רציתי שהיא תעבור בשביל אבא - אך הקבב לא הבשיל והחציל היה מלא שמן. באסה. אל תפסיקי לשיר, סליחה לבשל, לאה!
ואז עלתה ונסה שגרמה לכל המתמודדים להראות כמו הפרומו לפינה שלה. תמיד אפשר לסמוך על הצרפתיים שיעשו את העבודה ושיביאו ניחוח של קלאב מד. ונסה, אמא ל-6 ילדים ואישה מתוקתקת בפני עצמה, הייתה הדבר הכי מרענן שראינו אתמול על המסך. אם הייתי מנהלת השיווק של יס - הייתי מגייסת אותה כאמא לילדה המתוקה הקבועה עם הקארה מהפרסומות של הרשת, כשבואו - עוד שנייה הילדה שלהם מגיעה לגיל ההתבגרות (ולא יעזור סטפן).
ונסה בחרה במנה של מיכל שאין לי מושג איך המפיקים אישרו אותה. המנה הייתה סלט! כן, לא טעיתי, סלט. ונסה עשתה את הכמעט בלתי אפשרי והפכה סלט ל-סלט מעוצב בניחוח צרפתי. שאפו. כמובן שגם המנה שאחריה הייתה בניחוח דיור וכמובן שגם היא - עלתה לשלב הבא. אגב אם הייתי צריכה לבחור משפט לקעקע על גופי, הוא היה ציטוט של ונסה: "בשבילי זה לא חשוב האסתטיקה - בשבילי זה קדוש!"
מה העיר הראשונה שעולה לכם בהקשר של צרפתיים? נכון, נתניה!. מיד אחרי ונסוש עלה לבשל, אלי דלל, סגן עיריית נתניה. מוזר, לא ידעתי שלעיריית נתניה יש סגן, חשבתי שמרים פיירברג שולטת שם על כל העניינים לבד.
אלי הגיע עם משפחתו, שנראתה כמו האליטה של מלך בגדד, ולא הפסיק לדבר על נתניה. לזכותו יאמר שהוא הכין מנה שאמנם הזכירה לי את "עובד בכפר" אך גם הייתה מאד מגרה. בהמשך, כשהוא בישל ראות, הרגשתי שיש לי בחילה ושהסלט של ונסה עולה לי למעלה. לא נורא, הוא והריאות עלו לשלב הבא.
שלא תטעו, "מאסטר שף" לא עוסקת רק באוכל, היא מתקיימת בעיקר בזכות הסיפורים שמאחורי האוכל, ראיה לכך הם הזוכים של העונות הקודמות, ביניהם: הכוכבים ג'קי, טום אביב, מסימילאנו, תום פרנץ ואבי לוי. את הסיפורים האלה מובילים פאנל שופטים שלא רק יודע לבשל אלא גם יודע להעביר סיפור. עם החום האנושי של חיים כהן, התשוקה של מיכל אנסקי, ההברקות של אייל שני והחליפות של ישראל אהרוני - אני בטוחה שתהיה עונה טובה. איך אבא שלי אומר: "אוכל הוא תמיד באופנה" .