באופן אישי, שבוע הגאווה לגבי הולך להיות חתיכת כאב ראש. חצי תל אביב שוב תיסגר. הפקקים יסתמו את הכבישים. וזו לא רק הטרדה ברחובות. יש עניין נוסף שמפריע והוא שכבר לא מעט זמן אני מרגיש שיש לי יותר מדי גאווה בחיים.
חס וחלילה אין לי טענה כלפי להט"בים או כל קבוצה הבוחרת לחיות את חייה על פי רצונותיה ודרכה שלה, בתנאי כמובן שחבריה אינם פועלים תחת לחץ בלתי חוקי כלשהו. וידוע לי גם היטב מניסיון העבר שאני מניח את ראשי תחת המאכלת ודף הפייסבוק שלי יוצף בימים הקרובים בברכות מסוג “הומופוב", אבל, מה לעשות, כל עניין הגאווה - לטעמי - איבד פרופורציות. איכשהו נראה לי שבדרך להשיג את הצדק הטבעי הפך הרצון לשיטפון.
יש עוד כמה צרות ראויות ומכובדות בארץ הקודש לפני שפושטים בגדים ומתחילים לרקד ברחובות מצובעים ושתויים. לא היה נגרע דבר מקברניטי הוט 8 אם היו שולחים צלם, נאמר, לבתיהם של חולי סרטן מתפתלים מכאבים בעקבות רפורמת הקנאביס הרפואי המחרידה המרחיקה אותם מהתרופה היחידה המביאה להם הרגעה כלשהי. תהלוכה ברחובות תל אביב של חולי סרטן מעוותי גוף מכאב הייתה יכולה להיות צבעונית ומרתקת פי כמה מנפתוליו של יונתן אגסי למשל. לטובת תהלוכה כזו בשמחה הייתי נתקע בפקקים ברחובות תל אביב במשך שעות.
ובכלל קצת עייפתי מחגיגות. היה עצמאות, ואירוויזיון, ולילה לבן, ואחר כך מירון, ומרוץ נשים חרישי (מה זה?) ואוטוטו שוב מרתון תל אביב. משאיות הזבל עוד לא מספיקות לפנות את הנצנצים והסרטים הצבעוניים, והנה שוב רון חולדאי מזניק את המרוץ, התהלוכה, המצעד הבא. אולי קצת די עם המסיבה הזו?
התרעות פיקוד העורף