20 דקות של דיון סוער על רומו של עולם, מדוע העז אייל גולן להסיר עוקב להוד מעלתה, ועל כן עליו לשלם את המחיר בפגיעה אישית בו ובארוסתו בפריים טיים. עד כמה דביל הזמר שהסכים להשתתף בקרקס המבזה והילדותי הזה.
אני לא אצליח לעולם להבין את אסייג. הסגנון, הערכים, הוולגריות האופיינית לה, שונים לגמרי מסל הערכים שעליהם אני גדלתי. אולי זאת הסיבה שהיא זוכה לתוכנית בפריים טיים ואני יושבת מאחורי מקלדת. אבל אני בעיקר מופתעת מהחלטתו של הזמר להגיע לאולפן ולפתור את הסכסוך לעיני כל המדינה. חברות אמת לא אמורה לשמש מפגן ראווה לאחרים. זה משהו כ"כ טהור ואינטימי שאין לעשות בו שום שימוש לצורכי בידור המוניים, אלא אם החברות של השניים אינה טהורה, ומושתתת אך ורק על אינטרסים של קריירה, אחרת אין הסבר למהלך השפל הזה. הזמר תהה ואמר "פה זה המקום? אנחנו חברים, בואי נסגור את זה לא כאן בטלוויזיה". לרגע כמעט והאמנתי לו, אפילו ריחמתי עליו, אבל אז נזכרתי שהוא בחר באופן עצמאי להגיע לאולפן ולפתוח את הכל מול המסך.
לגבי אסייג, בעוד היא בונה לעצמה קריירה טלוויזיניות מפוארת, היא גם עשתה טעות קריטית שתלך איתה שנים קדימה. המגישה שהייתה ידועה בעברה, כחברת אמת שתשכב על הגדר למען חבריה, (לפחות כך היא מכנה את העזרה שלה לחברים - משהו שאין צורך להתפאר בו כשמדובר בבסיס של כל קשר חברי) הוכיחה שהיא יכולה לשנוא ולנטור טינה בדיוק כמו שהיא יכולה לאהוב. מי האדם השפוי בעולם שמעוניין בחברה בולדוזרית שתעזור לך בעת הצורך, אבל יחד עם זאת תשוויץ כבל עם ועדה שעזרה, וברגע הראשון שיתגלע קרע קטן ביחסים, דבר שקורה בשכיחות גבוהה בכל מערכת יחסים בריאה, היא תהפוך לאויבת מושבעת הכי גדולה. כמו ששכבה על הגדר בשבילך, היא לא תבחל באמצעים בכדי לפגוע בך ולפגוע חזק. ועל זה נאמר המשפט "עם חברים כאלה מי צריך אויבים".
וכך אירע בשישי האחרון על המסך שלנו. אייל גולן קיבל מנה כואבת מהחברה הטובה שתיחרט היטב בתודעתם של הצופים ובלבו של הזמר שיהיה אדיוט אמיתי אם יישאר חבר של אסייג אחרי אירועי שישי האחרון. למי שפספס את האייטם הנוגע ללב של הסולחה המרגשת והחיבוק המאולץ, אסייג ניצלה את הבמה לעקוץ ולהתנגח בגולן על הזוגיות שלו שעושה אותו מאושר, כשטענה שארוסתו דניאל גרינברג כישפה אותו ומרחיקה אותו מכולם, ואף אחד ממקורביו ובני משפחתו של אייל לא אוהבים אותה.
התרעות פיקוד העורף