עד יום ראשון האחרון לא ידעתי כלל שמסתובבת על אדמת הארץ הזו אישיות רבת־נפח וחשיבות בשם נעמה קסרי. הכל התחיל בפסק זמן שלקח מאמן הפועל ת"א אריאל בית הלחמי ברבע גמר גביע המדינה בכדורסל נגד הפועל ירושלים. על הפרקט עלתה איזו כרוכיה מצווחת לקדם איזו פרסומת, ואני נמלטתי באופן עיוור לאן שאצבעותיי הוליכו אותי והגעתי לסרטה של לירון ויצמן על אותה נעמה קסרי.
לא ידעתי, אגב, שיש בעולמנו גם לירון ויצמן, אבל קודם לא ידעתי על נעמה קסרי, והמופע המשותף של שתי אלה הותיר אותי מרותק אל המסך. קסרי, כך הבנתי, פרצה לתודעה המקומית בתוכנית "הישרדות" (צפיתי פעם בפרק בודד במשך שלוש דקות תמימות רק כדי לעקוב בקנאה אחרי המנחה, ששמעתי שנשוי ליעל בר זוהר), ושם, ככל הנראה, הותירה רושם בל יימחה על הציבור, מה שהעניק לה מעמד נצחי וסרט באורך שעה בזמן צפיית שיא.
אני לא מתכוון לכתוב כאן כל מה שאני חושב על הנושאים שנדונו בסרט, אלא רק לגעת בהם בקצה המזלג: בעלה של קסרי לא מנקה טוב את הקקי של התינוקת (מה את אומרת? קקי? קקי! לא מנקה טוב את הקקי? לא, רק אישה יודעת לנקות קקי). הגדלת שדיה של קסרי. היחסים עם בעלה הראשון (אמא אמרה לה לא להיכנס ממנו להריון). היחסים עם בעלה השני (לראות גבר שעושה ספונג'ה יוריד לי ממנו) וכיו"ב חידודים ומכתמים מפיה של קסרי.
ויצמן, בשיטתיות של עיתונאית יסודית, צוללת לכל ערימת קקי ולא חוסכת מאיתנו ומנעמה דבר. קקי, פיפי, ספונג'ה - אולי רק שטח אחד נשכח מלירון במסעה האפי לחקר עולמה של קסרי. היא שוכחת לשאול את קסרי איזהו הספר שמונח עכשיו על שידת מיטתה, ועל איזו הצגה שראו בני הזוג לאחרונה - אולי גם הופעה או קונצרט שנהנו ממנו במיוחד - הם ממליצים לצופים. מילא. לפחות הצופה מוזמן לצפות בקסרי מזריקה בשידור חי בוטוקס לעצמה. גם זה משהו.
המניע או ההצדקה מאחורי עשיית "להיות נעמה קסרי" ברורים. אם ב"לאשה" או בכל עיתון נשים עושים את זה, אומרים ברשת, למה שגם אנחנו לא נקושש באזורים הנמוכים האלה את הרייטינג שלנו. בין שבכלל נעשתה עבודת מערכת והוחלט מראש שהראיון יהיה נמוך, או שללירון ויצמן ניתן מנדט חופשי והיא הביאה למפגש את המעט שיש בה, וקסרי מצדה לא התעקשה לדבר על ההתרגשות שמעורר בה, נגיד, האחרון של דויד גרוסמן, האחריות למוצר הדל הזה אינה מוטלת על לירון ויצמן אלא על שולחיה. אפשר לראיין את נעמה קסרי אחרת. אפשר לפגוש נשים אחרות, ססגוניות לא פחות, מגרות את בלוטות העניין לא פחות, במקום לצאת לסיור חסר האיכות בגינת הבוטוקס הזו.
ולא פחות מהסרט עצמו, שידורו בשעת צפיית שיא הוא אמירה בוטה מצד הזכיינית רשת. במושגים למשל של עיתון מודפס, הוא שקול להצבת ראיון מצולם עם נעמה קסרי בכפולת העמודים הראשונה אחרי עמוד השער. אין לנו עניין בתוכנית תחקירים כלשהי, מכריזים ברשת בקולי קולות - לא בדיווח מיוחד, נאמר, על הקריסה בבתי החולים, גם לא בקריסה הכוללת המתרחשת במדינה. אנחנו עוברים ישירות לעולם השעשועים וההזיה. עולם הבוטוקס והקקי. כפרה הנעמה קסרי הזאת. גם לירון ויצמן נשמה.