אני לא יודעת מה אתכם, אבל כשעלה הפרומו המבשר על עליית העונה החדשה של "ארץ נהדרת"- מיד תהיתי: איך הם יצליחו לאגד בפרק פתיחה מפוצץ (כמצופה מהם) כל כך הרבה סיפורים הזויים, מחדלים ומשברים מזדמנים המאפיינים את מדינתנו הקטנה, ובייחוד בחודשים האחרונים. מסתבר, שהפתרון די פשוט: להתעלם מהם, ולהתמקד במערכת הבחירות המאוסה כמעט לחלוטין. כמה נוח. כמה מאכזב.

הפרק נפתח במערכון משעשע שבו בנימין נתניהו ובני גנץ, כבר באים בימים ובגיל 90 עדיין נלחמים על ראשות הממשלה. מפגש מזדמן עם אבי מהפרלמנט (מה קשור?) מחזיר אותם למציאות ובה כל האזרחים ספק עזבו/ספק מתו ולכן הקרב כבר מיותר. לא תרחיש כל כך הזוי, נכון? בכל מקרה, אם דאגתם לאבי - הוא כבר השיג את הדרכון הפורטוגלי שלו. גאון.

בהמשך, למעלה מ-40 דקות הוקדשו - איך לא, למערכת הבחירות. סביב שולחן הפאנל התקבצו אט אט הכוכבים המוכרים מהפוליטיקה המקומית, כשבולטים מביניהם היו אמיר "עבדך הנאמן" אוחנה (משחק מצוין של רועי בר נתן) ורפי פרץ (בגילום מפתיע לטובה של אורי לייזרוביץ') שרדה בבן-גביר הפולט לאוויר מסרים גזעניים ללא רסן. זה היה גם הרגע הראשון בו הורגש חסרונו של שחר חסון, שאמנם הצטרף לתכנית רק בעונה הקודמת אך עזב מוקדם מדי, לצערנו. הצטרפותו של דוד ביטן לפאנל, לבוש כחקלאי בהתאם לתפקידו החדש כשר החקלאות לוותה בבדיחות רדודות המתמקדות במשקלו בלבד - ללא בשר וללא טאקט, כאילו העובדה שביטן מונה לשר חקלאות לא מצחיקה דיו מבלי להידבק לפאנץ' שטחי על משקל.  

לעומת זאת, נושאים אשר מטרידים לא פחות את הישראלים כמו אומת הסטארט-אפ שלא יודעת להתמודד עם מבול של שעתיים, מחסור חמור בחיסונים לשפעת, גרטה טונברג במשבר האקלים ואפילו פילטרים באינסטגרם – שבקלות יכלו להפוך למערכוני חוץ אדירים, ברובם לא הוזכרו כלל, למעט הבלחות רגעיות במהלך מונולוג ארוך ומייגע שנשא קאסם סולימני, שמשום מה הוצג כדמות קריפית בנגיעה של הקהילה הגאה.

בסוף הפרק, הפציעו לדקות אחדות דמויות של אמנים ויוצרים בולטים מהעשור האחרון. חבל רק שבסשן עם פוטנציאל כל כך גדול, קיבלנו בדיחות נדושות וצפויות שחזרו על עצמן ללא הרף. בין היתר טרנטינו, שאת ה"תודה גברת" שאמר במתיקות בטקס גלובוס הזהב, אמרה דמותו בפרק למעלה מ-5 פעמים ללא הקשר, וחנן בן ארי, שנראה יותר כמו ישראל קטורזה משום מה, שצווח "מה אתה רוצה ממני" כמעט אחרי כל משפט של אחד האורחים בפאנל. עם זאת, חייבת לציין שצחקתי בקול כשישי ריבו (בגילומו של בר נתן) התוודה שאת רוב המילים לשירים הפיוטיים שלו הוא פשוט ממציא, בטענה שכל הפסוקים בתנ"ך כבר נגנבו על ידי נתן גושן, עמיר בניון וכו'. מבריק.

שני הקטעים הטובים ביותר בפרק שייכים לאירנה (ליאת הר לב המופלאה) שכצפוי, לא עברה בשתיקה על אמירותיו החריגות של הרב יצחק יוסף העולים מבריה"מ ופצחה במונולוג נוקב בפינת "זו דעתי" בחדשות 12 (שתמיד הייתה בעיניי קצת מגוחכת ואובר-דרמטית) כשברקע מנגינה מרגשת המלווה משפטי מחץ כמו: "אל תטריף את רבי, רבי" – "מה קרה, נגמרו הערבים?" וכמובן- "חולה על פמוטים אני". כמה קלאס. הקטע השני כמובן, הוא הדיאלוג בין עמית סגל לאמנון אברמוביץ שנגלה אלינו במהלך סדרתו של סגל, "ימי בנימין" והציג את אברמוביץ' כקשקשן הממשיל כל סיטואציה פוליטית לתרחיש איזוטרי מגוחך, וכמובן מקנח ב"איך זה נגמר? כולנו יודעים", מול סגל המבולבל. אח, איזה כיף שיש את ערן זרחוביץ' בעולם.

אין ספק, "ארץ נהדרת" הייתה ועודנה תוכנית הבידור הטובה ביותר שיש בישראל. הבעיה היחידה: בכל עונה, אנחנו פשוט מצפים ליותר. כשהקאסט נהדר, המציאות רוויה אירועים שלעתים נדמה כאילו נוצרו עבור "ארץ נהדרת", והציפיות בשמיים - כן, קשה לעמוד בסטנדרטים. מדינת ישראל היא לימון גדוש פאנצ'ים פוטנציאליים - כל מה שנותר לכם, "ארץ", היא להכין לימונדה טעימה. הפעם, יצא חמוץ מדי. חבל.