אם צריך היה לתת כותרת לפרק של אתמול, הייתי קוראת לו: לבכות כל הדרך למיליון. יושבת שם חבורת בכיינים שלא מפסיקה לייבב, והם כל כך מתישים, שקשה להזדהות איתם. כמה אפשר להציג פרק שלם כמסחטת דמעות? אפילו גד שאף הוא נוהג לבכות מכול עלבון הכי קטן, לפחות יודע גם להתפוצץ מצחוק מכול שטות. ודרך אגב, הוא גם רחוק מלהיות עילג כמו שחושבים עליו. תפסנו אותו בלא מעט מצבים שבהם הוא מגלה ששפתו לא דלה, והוא אפילו יודע מי צייר את המונה ליזה. בסוף יתברר שהוא עבד על כולם. הוא לא יודע מה זה יוגורט, אבל הוא יודע מה זה "עוכר ישראל", כפי שהוא מכנה את ניר.

אז קיבלנו אתמול הרבה טרגדיה יוונית, והפעם, במקום תסביך אדיפוס ואישיו עם אימא שלו, שמענו סיפורים של אנשים עם דאדי אישיו. רונן בן ה-44 שלא הפסיק לבכות מהרגע שנכנס לתוך הבית, חשף בפנינו שבתו לא ממש משתגעת עליו, כי הוא התרחק ממנה במשך השנים, ועכשיו הוא רוצה להוכיח לה שהוא אבא טוב ומשקיע. איך הוא בדיוק יעשה את זה בשלט רחוק כשהוא סגור בבית האח, אין לי שמץ.

תקווה סיפרה לרות שהיא נקרעת מכאב כשהיא שומעת את רונן בוכה, כי היא נזכרת באבא שלה שזנח את משפחתו, ומוסיפה: "אני כבר לא מסוגלת לבכות יותר". בשעה שהיא אומרת את הדברים, זולגות להן הרבה דמעות מהריסים המטופחים בקפידה. רות אף היא מצטרפת לחינגת הבכי בגלל אבא שלה, אך לפחות היא בוכה עם סגנון מיוחד משלה, מין בכי כזה מקוטע כאילו היא מגהקת, מה שמכניס טיפה צבע ועניין לתזמורת הבכיינים. ומי שמנצחת על התזמורת היא אמילי. עוד לפני שנשמעה המילה הראשונה של שיר עצוב, ולא משנה מי הזמר, היא כבר מתפרקת מבכי.

לפחות ייאמר לזכותו של "האח הגדול", שהוא ידע בדיוק על איזה כפתורים ללחוץ על מנת לסחוט מהם כמה שיותר דמעות. כמו למשל שהוא שם את התמונה המשפחתית של ניר בסוויטה, מה שהיווה טריגר להרגשת המסכנות של רות. אז אל תגידו שהאח לא יודע את העבודה ואיך לעורר את הדיירים, אך הפעם, מלבד כמה הבלחות קומיות של פרצופים מחייכים בתוך מצבים עצובים, המינון של "הטרגדיות" האישיות שבעטים בכו הדיירים, היה גבוה ומוגזם.

אילו לפחות היה האח משרבב בתוך קונצרט הבכי, גם כמה קטעים יותר עסיסיים ופחות מינוריים, כמו רכילות וריבים, על מנת שנבין למה שוב העמידו הדיירים להדחה את אותם אנשים לא מזיקים, למרות שזה די ברור שאת ניר העמידו, כי הוא החוליה החלשה בגלל דיעותיו הפוליטיות. וכאן הם בעצם חשפו את פרצופם הצבוע ואת פחדנותם, כי בתוך הבית הם לגמרי נופת צופים כלפי ניר, מלבד גד שמטיח לו בפנים מה הוא באמת חושב עליו.

בקיצור, דיירים בכיינים והדחות משעממות חסרות פואנטה, וזו העונה הראשונה שעדיין לא נראה מנצח מועדף באופק. אסיף מבחינתי יכול היה להיות מועמד מתאים, אילו היה מפסיק לנסות ולהרגיע את הרוחות בכל הזדמנות, כי אנחנו רוצים לראות אותן מתלהטות ולא דועכות. אחרת אפשר באמת להכריז על תרדמת חורף. 

גם ניר ירד למחתרת, ואני לתומי חשבתי שהוא נכנס לבית האח בשביל לספר על "שוברים שתיקה". ומה קיבלנו במקום? אב בית ששם לו למטרה לנזוף בילד הסורר גד, שלא רוצה לנקות את השירותים או לעשות ספונג'ה. להבדיל מניר, גם טל גלבוע בזמנו נכנסה לבית האח עם אג'נדה, ונלחמה כלביאה עד הסוף למען זכויות בעלי חיים.

בכל זאת, קרה אמש דבר אחד טוב. למדתי מאסיף, שלימון דווקא מרגיע קיבה חומצתית, ואני ההיפוכונדרית, הולכת לבדוק את העניין.