זה היה ביום ראשון בלילה, הלילה של הסופרבול בארצות הברית. התחלתי את הסיבוב בערוץ הספורט, אבל שם חפרו שלושה פרשנים ישראלים שעשו תחרות ביניהם מי מבין יותר בפוטבול ויכול להגיד יותר פעמים ליינבקר וראנינגבק במשפט אחד, וידעתי שאני לא אשרוד שידור כזה בלי זריקות הרגעה, אז החלטתי ללכת לערוץ METV, שאומנם אינו משדר באיכות HD  אבל מעביר את השידור ישירות מהמגרש, בלי פרשנות בלשון הקודש, וגם משדר את הפרסומות ההורסות של ליל הסופרבול.

אז התחלתי לטפס במעלה השלט, ולרגע נעצרתי על פאנל ישראלי בערוץ 5 פלוס שדן בליגה בכדורגל. המנחה היה בוני גינצבורג, שתרם ממקצועיותו בענף, כלומר את תסרוקתו הנאה. היו גם גוטמן וצנציפר, ואז המצלמה נחה עליו, על שליימה. שליימה שרף.

הרגשתי חום עובר בגוף. הרבה זמן לא יצא לי לראות אותו והתגעגעתי. וכמה היה משמח לראות שזה אותו שליימה. שלא השתנה במילימטר, שלא איבד מחדותו המפורסמת. לפטר! רעם שליימה ממעמקי בטן העגלון שלו. לשלוח הביתה! מי שלא מוצא חן בעיניו שילך! זאת הבעיה של הכדורגלן הישראלי! של הכדורגל הישראלי! לפטר!

חסר ספקות. חד־משמעי. באבחת שליימה הוא פותר הכל. שטחים אפורים? רבדים עמוקים? בעולמו של שליימה שלנו הם לא קיימים. נותנים אחת בראש והכל מסתדר. עדיף לפטר. זהו שליימה. הוא שלנו. הוא הפנים שלנו. שליימה הוא מלח הארץ הזאת. הרבה מלח. 

שלמה שרף, ערוץ 5 פלוס

***

"דייגו מראדונה"

החיים של מראדונה היו סרט כזה שראינו ושתינו בצמא כבר אלף פעם, על עלייתו ונפילתו של מישהו, רק שאצל מראדונה עלייתו ונפילתו נלקחו מהמציאות. מותר למחות דמעה

הרגע הראשון, כשמסתכלים על הטיימר שאומר שהסרט על מראדונה הוא באורך שעתיים, קצת מפחיד. בכל זאת, אף פעם לא הייתי מאוהב במראדונה האדם. עם ההזנחה האישית, ההשמנה המופרזת, ההתמכרויות לסמים - לא בדיוק כוס התה שלי, ועוד למשך שעתיים.

הכדורגל שלו כמובן היה משהו לגמרי אחר. לפעמים אני מפנטז את מראדונה עושה את הקריירה שלו עכשיו, בלייב. כמו שרואים עכשיו את מסי. כמו שראיתי את ג'ורדן מתרחש בלייב. את אלה שיכולתם הציבה אותם במעמד הקוסמים הנדירים. יש כל כך מעט כאלה. אפילו - ואני מוכן להתווכח על זה - קובי ז"ל ולברון לא הגיעו לשם. נגעו בשמיים אבל לא ממש היו שם. זאיון וויליאמסון הצעיר של הפליקנס מניו אורלינס הולך להיות שם, אבל אני נסחף. אני יודע. על מראדונה באנו לדבר כאן. על השד, הפלא, השחקן שלא ייאמן.

ובכל זאת שעתיים סרט, ככה באמצע השבוע, על ספורטאי, לא על איזה, נגיד, כלה מאיסטנבול, נראה מפחיד. עד שהסרט מתחיל ואתה שוכח לגמרי את השעון. כי החיים של מראדונה היו סרט כזה שראינו ושתינו בצמא כבר אלף פעם, על עלייתו ונפילתו של מישהו, רק שאצל מראדונה עלייתו ונפילתו נלקחו מהמציאות. הוא התחיל כצפוי, ילד משכונת העוני בבואנוס איירס, הוא היה לכוכב, הוא התעשר מהכדורגל, מיליונים סגדו לו. הוא לא היה יכול לצאת לרחוב, הוא רצה לברוח מכל זה לחיים שקטים יותר, אבל כוחות חזקים ממנו השתלטו על חייו. נשיא הקבוצה שלו לא הרפה ממנו. המאפיה הניחה עליו ידיים. כדי לברוח מהלחץ הוא החל להשתמש בסמים. נאפולי האוהבת התהפכה עליו. מי שהיה הגיבור של אתמול הפך לשטן של היום. הוא איבד שליטה. הוא נפל. דה אנד. אגדה אמיתית מהחיים עצמם. מסופרת בקצב, במומחיות של קולנוענים מקצוענים. ג'ורדן, מסי, זאיון - חבריו למעמד הקוסמים - יוצאים מהאגדה שלהם בריאים עם מאות מיליונים ויותר בכיס וחיים באושר ועושר. האגדה של מראדונה, הקוסם הקטן הזה, נגמרת רע. ביציאה, בדרך לחניה, מותר למחות דמעה.

"דייגו מראדונה", יום ב', 10.2, 22:05, הוט 8 והוט VOD, שידור נוסף בשבת, 15.2, 22:00