מולי שגב, מפיק, עורך, תסריטאי ויוצר "ארץ נהדרת" שהיה מעובדי הזכיינית, העביר אמש ביקורת על הטענות וכתב בחשבון הפייסבוק שלו: "כמה מילים בעניין דודו טופז. גילוי נאות: אני עובד בקשת 20 שנה. כשהתחלתי שם, כעורך ערוץ ביפ ותכניות לייט נייט, דודו היה עדיין בשיאו. הרייטינג הגבוה של תכניתו הניב רווחים גבוהים לחברה, אבל אני זוכר את תחושת המבוכה במסדרונות בקרב העובדים והעובדות הצעירים. זה היה מופע וולגרי, מניפולטיבי ומיושן בעינינו. המבקרים כתבו שמדובר ב'פשע תרבותי'".
"בהרבה מובנים התכנים שפיתחנו אז, ובראשם ארץ נהדרת, היו אמורים לתת אלטרנטיבה לסגנון הזה בפריים טיים", הוסיף שגב. "אבל דודו היה חסין, הבן המועדף על המנכ"ל הכל-יכול אורי שנער. רק אחרי החילופים בצמרת החברה, והמינוי של אבי ניר למנכ"ל, הגיע השינוי. 'הראשון בבידור' פינה את מקומו לכוכב נולד, ארץ נהדרת וכו'. תהליך טבעי ולגיטימי בגוף שידור צופה פני עתיד".
"הייתי נוכח בפגישות בהם הוצעו לדודו סדרות דרמה ותכניות אחרות בכיכובו, מתוך כבוד והערכה לפועלו, אבל הוא לא רצה לשמוע על שום דבר אחר זולת המופע בשידור חי שהגיש במשך עשור, והפך לא פעם למופע אימים. השבוע שודר ב'קשת' סרט שמתעד את ימיו האחרונים של טופז. את הגיהינום עלי אדמות שהיה מנת חלקם של אבי ניר, בעז בן ציון ושירה מרגלית".
"לגיטימי להתווכח על איכות הסרט ועל הבחירות האומנותיות של יוצריו. אפשר גם להרים גבה על כך ששודר דווקא ב'קשת' (ושאף גוף שידור אחר לא הרים את הכפפה במשך עשר השנים שחלפו מאז). אבל היה משהו מרתיח בחלק מהביקורות שקראתי עליו, כאילו הסרט נועד להנציח את 'הנרטיב של קשת' ולהסתיר את חלקה ואחריותה בסיפור".
"סליחה, איזה עוד נרטיב יש כאן?", סיכם איש הטלוויזיה. "האם קיימת מציאות שבה ירידת תכנית טלוויזיה מצדיקה שליחת בריונים לתקיפה אלימה ואכזרית? בשנים האחרונות אנחנו קוראים הרבה על 'האשמת הקורבן'. במקרה הזה הקורבן אינו חלש ואינו מוחלש. אבל הוא לא פחות קורבן. קורבן של אלימות, ומסע הפחדות ואיומים שנמשך שנה שלמה. מישהו/מישהי חושב שיש 'נרטיב' אחר גם, נניח, לפרשת הארווי וויינשטיין? גם אני לא".
התרעות פיקוד העורף