ביום בחירות אין מה לראות. רואים את המדגם, אחר כך מתחילים טרטורי הפרשנים ועדיף לברוח. אין טעם לשוטט גם ברשתות החברתיות, כי שם שמחים החברים השמחים על הפריחה הצפויה להמשך בארץ, ומקוננים המאוכזבים על הרס הדמוקרטיה הצפוי ואובדן שלטון החוק.
אז עשיתי מה שניתן לעשות בהינתן המצב הנ"ל: נרדמתי. בשלוש לפנות בוקר התעוררתי, איכשהו הייתי מול רשת 13. טל ברמן הוביל תוכנית - פרשנות, אלא מה - ואחרי כמה דקות הבחנתי בתופעה יוצאת דופן: התוכנית הייתה מצוינת אפילו לערב בחירות. בצוות ישבו הפרשן הכלכלי מתן חודורוב, עורך הדין ארי שמאי, איש ההייטק מבאקה אל־גרבייה עפיף אבו מוך והכתב ד"ר אבישי בן חיים.
הצעקות היו כצפוי עד השמיים, האמוציות כנ"ל, אבל מאחוריהן, הבחנתי, התקיים דיון. כזה של ממש. לא דקלום אוטומטי של דעות שחוקות, לא ויכוח פוליטי מטופש כמו כל ויכוח פוליטי, אלא כזה שאף - יסלח לי הקורא על הביטוי הבוטה - מעשיר את הצופה. מהפורום האינטליגנטי הזה עוד יכולה לצמוח תוכנית כאסח פוליטית מצוינת גם לימי חול.
ובאשר לחבריי השמחים, ואלה המקוננים - לא יהיה פה יותר טוב, ולא יותר רע. לא תהיה פריחה, והדמוקרטיה לא תתמוטט. הפוליטיקאים ימשיכו לנסות לגנוב את החוק, ואנחנו נחכה אולי רבע שעה פחות בחדרי מיון. ועכשיו, שקט, בבקשה.