לא פשוט היה לצפות אתמול בראיון שהעניקה ירדן ג'רבי לצופית גרנט בתוכנית "קרוב". גרנט משדרת הרבה אמפטיה, סקרנות, אכפתיות, רצון לעזור, לעודד ולהפוך כל מרואיין לסוג של אליל שגם אם אחרים לא יעריצו אותו, הוא צריך להתחיל להעריץ את עצמו ולהאמין שאין מוכשר ומוצלח ממנו בכל היקום. היא נמנעת מלהגיד דברים קשים למרואיין שיושב מולה, ואולי זה ייאמר לזכותה, כי זה נשמע חביב וסימפטי, אולם עד גבול מסוים.
המגישה הוותיקה הגדישה את הסאה בכל הקשור להאדרת האגו של המרואיינים, עד כדי כך שהם עצמם נראים נבוכים ומבולבלים מכול האנליזה האובר סנטימנטלית שהיא עושה לאישיות שלהם. זאת צופית וזו דרכה, אבל היא צריכה לכבד את דרכם של אחרים. כמה אפשר לנדנד לירדן ג'רבי שהיא חייבת להתאהב בכל מחיר, אחרת היא מפספסת את הדבר הכי חשוב בחיים, והוא להתאהב בגבר, כי רק איתו היא תוכל להביא ילדים, ולא עם הג'ודו שג'רבי כל כך אוהבת?
יש לי חדשות בשבילך צופית: מה דעתך על נשים שעשו בחירה משלהן לא להביא ילדים לעולם כל כך מסוכן ומחורבן כמו שלנו? את תשגעי להן את השכל שהן חייבות לשנות גישה ולאמץ את הגישה שלך, שכולה אהבה גדולה ליקום על כל יושביו? האם ג'רבי לא מספיק בוגרת לעשות את הבחירות שלה ולהחליט במי היא מתאהבת, מתי ולמה ואם בכלל? מה הבעיה להתאהב בג'ודו? בינתיים הוא היחיד שהעניק לה מדליה ופרסום עולמי. בינתיים, אף גבר לא העניק לה סיפוק כזה גדול מעצמה, בעיקר שהיא טיפוס שאוהבת להתחרות ותמיד לנצח. "את מנהיגה ומעצבת דעת קהל" אומרת לה צופית. אז? בגלל שהיא מעצבת דעת קהל היא צריכה מהר למצוא גבר וללדת ילדים, ש- hopefully יגדלו ויהיו ג'ודוקאים כמוה?
כל העצות הללו שג'רבי נאלצה לשמוע בעל כורחה וגרמו לה לנוע באי נוחות בכסא המרואיינים, כשלא הבינה למה צופית כל כך לחוצה להשמיע אותן כשאין בהן כל צורך, כי ג'רבי כרגע מרוצה מעצמה ומחייה. זו אפילו לא פסיכולוגיה בגרוש. כל פסיכולוג יודע שכל אדם הוא אישיות בפני עצמה, עם חלומות ומאוויים משלו, עם עוצמות וחולשות שהוא מתמודד מולן בדרכו שלו, וצופית לא יכולה להשליך על מישהו אחר את הרגשות הלך המחשבה והמפה האישית שלה, ולנסות לשכנע אותו לאמץ אותם, ועל הדרך עוד להתרברב בפני ג'רבי כמה שהיא, צופית, הצליחה לפתח מיומנות מיוחדת לאהבה ולהתאהבות, שאין לאף אחת אחרת.
אז מה בעצם את רוצה? שג'רבי תיקח אצלך שעורים איך להתאהב, כי זאת מיומנת נרכשת? אבל לג'רבי לא בוער להתאהב. היא בפירוש אמרה לך שוב ושוב באותו ראיון שהתאהבות היא לא על הפרק עכשיו, כי היא עסוקה בהישרדותה אחרי שפרשה מהספורט ועליה למצוא מקורות פרנסה. היא גם חזרה חזור והדגש שבינתיים האהבה היחידה שהיא חשה היא אהבה לספורט, ואילו צופית המשיכה להציק ולהדגיש ש –All You Need is Love. כמה מתיש ומיושן ומקטין נשים שמצליחות בעולם גם בלי אהבה.
ואז עוברת צופית לדון בנושא התחרותיות, שהיא תכונה בולטת של ג'רבי הווינרית, ובאותה נשימה היא לא שוכחת לפאר ולשבח את האקס אברהם גרנט, שגם הוא ווינר לטעמה ונדבק בחיידק התחרותיות ורצה לנצח בכל מחיר אפילו את בנם כשהיה קטן, ומוסיפה שתמיד היא אמרה לילדיה שאבא הוא הכוכב הראשי בבית. האם רק לי זה צרם? האם רק לי זה הריח לא טוב והרגיש כמו טעם לפגם שהיא מנצלת את במת המראיינת, על מנת ליחצ"ן את בעלה לשעבר, שכזכור לכם התמודד על תפקיד המאמן של נבחרת ישראל?
לא רק שזה היה מיותר, כי על הפרק הייתה ג'רבי ולא האקס של צופית, אלא הסריח מחוסר אתיקה מוחלט. השיטה של צופית, לתת במה לעצמה בראיונות האלה (כפי שעשתה לדוגמא גם כשסיפרה על שברון הלב של ילדיה שהתאהבו, וכמה כאימא שמחה לדעת שהם חווים רגשות), לא מעניינת בעליל, והייתי מציעה לה לחזור ולהתעסק עם קרובי משפחה שאבדו בתוכנית "אבודים". שם באמת הצליח לה, שם מקומה.