די מיציתי את תוכניות הריאליטי, ו"האח הגדול" בכללן. אם אני כבר מעיפה מבט מדי פעם, האאוטפיטים השונים שלירון ויצמן לובשת לקראת כל פרק מעניינים אותי יותר מאשר מה שקורה בתוך הבית. הסיפור חוזר על עצמו בכל עונה. אותה גברת בשינוי פריזורה. אותן אהבות טפשיות, אותם ריבים מטומטמים, ואותן השתפכויות ו-ווידויים בחדר האח על כמה שהחיים קשים, והרבה עשן סיגריות מחניק ומסריח.
אתמול זה היה השיא. הבטיחו לנו מלחמת עולם בבית, שתהיה סוערת יותר ממזג האוויר בחוץ. ומה קיבלנו? ריב ברמה שאפילו ילדים בגן היו מתביישים לקחת בו חלק. ריב שנובע מקנאה טהורה. קנאה ומלחמה על לבה של בחורה אחת: קארין. יהודה וג'וזי אפילו לא מסתירים את הקנאה הזאת, כשהם רואים שמלכת היופי בדימוס נמשכת ליפיוף של הבית תום, ונתמכת בידידות שלה עם דויד, שכוונותיו כלפיה לא פחות תמימות משאר ה-guys, למרות שהוא לא סובל בנות עם חוטיני או ביקיני שלא משאירות שום מקום לדמיון.
ואם בסיפורי ילדים וילדות עסקינן, אני חייבת להביע את חיבתי דווקא לילדה אחרת בקאסט: גל גברעם. הילדה שבעיני היא שווה יותר מכל הנשים בבית. היא יפה, נבונה וחזקה יותר ממור לרמן (שלא מסתירה את השנאה שלה לגל) שכתבה פעם שרק נשים חזקות יכולות להצליח בחיים, ובינתיים, כל מה שהיא עושה בבית הוא ההיפך הגמור, כי לסכסך ולבחוש מאחורי גבם של אנשים, זאת פחדנות ולא חוזקה. גל גברעם, הילדה-אישה, חזקה ממור הבוגרת אלפי מונים ואני לגמרי בעדה וצופה שתגיע רחוק במשחק.
בכל מקרה, לא אספר איך התחיל הריב במהלך משחק החנוכה בין ג'וזי, דויד ויהודה. אני בטוחה שראיתם ואתם מעודכנים בפרטים. בשתי מילים: לעג לאינטליגנציה. או במילים של רמי שסיכם את הריב ואמר שזה היה קשקוש מקושקש מכל הצדדים המעורבים. בעיקר אחרי שיהודה שראה את דויד בוכה לאחר העימות, ריחם עליו וסיפר לאח שהוא רצה לחבק אותו. בכלל, הצורך הזה של יהודה להכאיב מצד אחד, כדי לרוץ אחר כך לחבק את מי שהוא הכאיב לו הוא פסיכי מדי בשביל העצבים שלי, שגם כך מרוטים בתקופת הקורונה. חוץ מזה, מה, אני ילדה בת 15, שאני צריכה לראות את כל הקנאה השקופה והאינפנטילית הזאת מצד בנים שמריירים אחרי בחורה אחת עם שפתיים גדולות, שמתלבטת במי לבחור? מזל שיש לה יועצת, מור לרמן, הבוחשת של הבית, שנותנת לה עצות שרק מבלבלות אותה יותר.
כל הסיפור הזה, על ארבעה זכרים ונערה אחת, לא מעניינים אותי. כשהבטיחו לנו ריב שיחתוך את הבית לשניים, חשבתי שמדובר בוויכוח בין רמי ורונית הביביסטית על איך היה פעם, כשהמזרחים סבלו מאפליה גזעית. זאת הייתה יכולה להיות הזדמנות מצוינת ללבן קבל עם ועדה, ואשכרה, באותנטיות מוחלטת ובפשטות עממית, ולא באיזה דיון רשמי ומכובד באולפן, את כל נושא המתח בין העדות, שנדחק אל מתחת לשטיח והשאיר פצע פתוח שצריך לנקות אחת ולתמיד, בעיקר בתקופה שהשנאה עולה על גדותיה. המילים של רונית לרמי על כך שלעולם היא לא תשכח את היחס לעדה המזרחית, הן לא מילים פשוטות, ופה האח הגדול פספס את המומנט לדון בסוגיה כל כך חשובה ונתן רק קמצוץ מאותה שיחה, ובחר להתמקד בשטחי והרדוד ובהתאהבויות של גיל הטיפש-עשרה וכל המשתמע מכך.
האח הגדול גם פספס לחלוטין את האפשרות למצוא דרך להשאיר את בגדדי בבית, הפרובוקטור עם הפה הגדול, שיכול היה להוסיף הרבה מתח ואקשן לתוכנית הילדים הזאת. קשה לי להאמין שיורם זק היה מפספס הזדמנות כזאת לעשות טלוויזיה טובה, גם באמצעות דמות שנויה במחלוקת.
אז אם האח הגדול מכוון לטין אייג'רים בלבד, שיגיד מראש, ואנחנו המבוגרים נזפזף לערוצים עם תכנים שמתאימים לנו יותר.
ואם תגידו שהאח הגדול היא תוכנית בידור ולא תוכנית פוליטית, יש לי חדשות בשבילכם. בפוליטיקה המיוחדת שלנו, יש יותר בידור מכול סוג של בידור שאי פעם היה באח הגדול. בינתיים, בעונה הנוכחית אני רק רואה גברים בוכים ולא בידור ולא נעליים. מילא שקארין בוכה, "היא עוד ילדה קטנה", כפי שמגדיר אותה ג'וזי, אבל גברים בוכים? איפה הגברים של פעם, שידעו להחזיק פאסון? ולא שאני נגד גברים שבוכים ומתחברים לאסטרוגן שלהם, אבל לפחות שיבכו מהסיבות הרציניות, ולא בגלל ילדה שלא שמה עליהם, או בגלל שמישהו העליב אותם במהלך משחק.
נקווה שלפחות בפרק הבא, יתנו לנו את הקטע המלא, ולא עוד קמצוץ, של הריב בין שולה זקן וג'וזי שאתמול רמז בתנועת יד מאוד ברורה, ששולה היא בעצם נחש.