בפרס היצירה המוצלחת של השבוע זוכה כמובן הסרטון הדוקומנטרי המשובח שצולם בטיסה מאיי סיישל, שבה נוסעים ישראלים מתקוטטים זה עם זה. כבר זמן רב אני טוען כי מי שסופג מכות במהלך קטטה - מגיע לו. זה הכל שאלה של טיפוס. מי שמטבעו אינו מתקוטט, לא סופג מכות במהלך קטטה. לעומתו, בנאדם שמחפש צרות, ימצא אותן לבסוף באחת מהאפשרויות הרבות שמספק לו המרחב הציבורי. עם כיסא פלסטיק בראש, עם קרש, בבריכת המלון, בכנרת, ועכשיו גם בשחקים.
בכל מקרה, באופן אישי, חסרה לי תחושת הסיפוק שחשתי בכל פעם שהתרחשה איזו קטטת בריכה, או במהלך חתונה או בר מצווה, והסרת עוצר הטיסות היא שלב ראשון ומבורך בחזרה לשגרה שבה ישראלים רבים יכולים לבטא עצמם בפירוט ובדרך מיטבית.
על כן צריך להרים כוס לחיים לכבוד אותם ישראלים חמים וטובי לב שבחרו להכות זה את זה בגובה 10 קילומטרים באוויר, ובמיוחד ראוי לברך את הצלם על התושייה המקצועית שגילה, על שלא איבד את קור רוחו ולא זינק להעניק למתקוטטים משהו משלו, אלא שלף את הסמארטפון ותיעד את המתרחש, למען יראו הדורות הבאים כיצד חיו והתנהגו אבות אבותיהם המפוארים.
עם כוכבית חובה לציין שיותר משרואים מהלומות ממש, נשמעות יותר הצעקות, ומומלץ לצלמים הבאים להתקרב ככל שניתן למוקד המהומה כדי לתעד באופן המיטבי את הצביטות, הנשיכות, מריטות השיער, הקללות כמובן, ושאר הפעילויות העושות את המתקוטט הישראלי למצטיין בתחומו. מומלץ, אגב, גם לרשויות, נגיד משרד החינוך, להציב מצלמות קבועות בשדה התעופה, שם בכל רגע יכולה לפרוץ קטטה מרתקת שראוי שתהיה מצולמת מכל כיוון. בעצם, אוטוטו בעזרת השם הקורונה הולכת, ומומלץ להתקין מצלמות בכל פינה בארץ שבה מתחככים הרבה ישראלים. ההשקעה לא גדולה, וההנאה מובטחת.