למען האמת, טרם גיבשתי דעה סופית לגבי הפורמט החדש הזה של ההעמדות. מצד אחד, הוא מוביל להרבה פיצוצים, ויכוחים סוערים ואוקטבות גבוהות מדי מצד רונית הביביסטית ומנגד, יש יותר מדי דיירים שמשתמשים בהסברים מגוחכים כדי להסביר את הבחירה במועמדים. אני מבטיחה שבקצב הזה אערוך מצעד חגיגי על הנימוקים הביזארים ביותר והנימוקים: "אני בוחרת ב-X כי יש לך הרבה אוהדים בחוץ" (ש. זקן) ו"זה מאהבה אחי, זה מאהבה, אני אוהב אותך, אתה יודע שאני אוהב אותך" (ל. כלפון) יככבו שם בצמרת, אני אומרת לכם.
כך או כך, לצערי ולצערכם – לא שואלים אותי, ולכן נגזר עלינו להתמודד עם הטקס הזה, שהפעם, הגיע לגבהים חדשים ואפשר לסכם אותו בפשטות כך: ימית מעמידה את רונית שכועסת על שולה שמאוכזבת מג'וזי שנוזף במור שנופלת על אילון שבקושי רואים אותו כי הוא מתחבא מאחורי יהודה כבר שבועיים בערך. ואם ביהודה עסקינן, איך קרה שהבחור שצווה להיות ב"השתק" במעמד הזה – הוא האדם שמדבר הכי הרבה? תעלומה ששווה פרק ב"חשיפה", לעניות דעתי.
אני באמת רצינית, מה נסגר עם הבן אדם הזה? בהתחלה הוא נגעל מלינור שנכנסה עם קפה לשירותים (מישהו כאן מתעסק בקקה, ליטרלי), רגע אחרי שבטוב ליבה היא עוד הציעה להכין לו משקה והוא הסכים, משם עבר לכסאח הקבוע עם גל עד ששלף את הקלף האהוב עליו "ככה אני מדבר! אף אחד לא יגיד לי איך לדבר! אני אוהב לדבר מסריח!" ובסוף קינח בנאום שהזכיר את שי חי פינת אלירז שדה, עת נגמרה ההעמדה להדחה, במהלכו הוזכרו המילים "אמת", "שחקן" ו"פחדן" בכל מיני ורסיות שלא התכנסו לכדי שום דבר. כלומר, זה גרם לליאור כלפון לקחת אותו לשיחה בשיאה המליץ לו לגשת עם סיום העונה לסדנת ניהול כעסים. אין לי ספק שזה יקרה, מיד אחרי שרונית תלך לסדנת גמילה מעישון.
התרעות פיקוד העורף