רגע רגע רגע, אל תגידו לי שהאמנתם לזה. מה, באמת חשבתם שאתמול היה הגמר ושהעונה הזו הסתיימה? מה פתאום, זו עוד מזימה של האח הגדול: הפעם עובדים על אלימלך קשתי שהוא בעצם לא גורש מהבית וששולחים אותו ואת שולה זקן לעיירה ווהאן בסין למשימה סודית.
סתם נו, אבל תודו שלא הייתם מופתעים לגלות שאכן זה המצב. בכל זאת, אחרי העונה המתישה והארוכה הזו, כנראה שכלום כבר לא יפיל אותנו. 108 ימים תמו אמש ובזה אחר זה יצאו הדיירים לעולם שבו כבר מותר להתקהל, כאשר אנחנו נכנסנו לעולם בו לא נצפה בגיא ולירון בכל ערב שני מהלכים מצד אחד של הבמה לצד שני כדי לייחצן עוד מזגן אטרקטיבי.
אז כן, אתמול היה "גמר בהפתעה", אך למעשה, זו גם הייתה ההפתעה היחידה הערב, שכן כל מי שצפה בעונה הזו יכול היה לחזות את סדר יציאתם של הדיירים שהגיעו לישורת האחרונה, כשהם לבושים בבגדי בית (מסתבר שגם לצאת מבית האח הגדול אפשר בפיג'מה) ומשתעממים כהרגלם. פרט להפתעה שבהכרזת הגמר, שלא באמת התרחשה בשידור חי, כל היתר התנהל די כפי שהכרנו:
אלמנט השישייה נעלם כלא היה לאחר שאלמוג הודחה דקות בודדות לתוך תחילת המשדר, וחמשת הדיירים אחריה יצאו אחד אחרי השני ברוטינה התבניתית והמשמימה של הדחה > קליפ > ראיון קצר > פרסומות וחוזר חלילה, ללא המאפיינים הקלאסיים של גמר האח הגדול כמו קליפ "מה קרה בחוץ כל הזמן הזה", יחס לדיירי העבר שהתגנדרו לשווא ומשם מה, גם בלי המתג האופייני שמשתית את החושך על הבית עת הזוכה הגדול יוצא מהבית.
אמרתי זוכה גדול? התכוונתי זוכה גדולה. הזמרת עם הקול הענק הפכה לקונצנזוס בתוך הבית ומחוצה לו כבר מהרגע הראשון: ההימנעות מהעימותים, הרגישות וכמובן, סיפורה האישי, הצליחו להקנות לה מעמד שלא ניתן היה לערער עליו, למרות שאינה משתתפת ריאליטי טיפוסית ולמעשה, לא באמת הייתה מעורבת באירועים המשמעותיים בבית. אפשר לא להסכים שמגיע לה הניצחון (שהותיר לג'וזי את המקום השני), אבל קשה שלא לחבב את הפרסונה שהייתה כנראה הדבר הכי אותנטי בבית, אם לא היחיד.
במבט לאחור, מוכרחים להודות שהעונה הזו הייתה שונה מקודמותיה. לרעה. אך לפני שאתחיל במגרעות, אין ספק כי לקיים עונה של ריאליטי סבוך ומורכב כמו "האח הגדול" הוא אתגר לכשעצמו, ובתקופת קורונה עוד יותר – הן מבחינת ההתאמות הלוגיסטיות של ההפקה, והן מבחינתנו, הצופים, שלאור הנסיבות לוקחים את התוכנית באובר-רצינות ונהנים לכסח ולבקר אותה, כשבין כה אין לנו משהו טוב יותר לעשות. אך למרות כל אלה, בתוך כל הציניות והכעס מצד הצופים, שהפכו בשלב מסוים לאדישות, עומד גרעין חזק וצודק של מחאה כנגד אין ספור העיוותים שעבר הפורמט האומלל במהלך העונה:
זה התחיל ביוזמות מומצאות, במה שנקרא "החוקים החדשים", עם ראש הבית וההעמדות בפומבי (שני מנהגים שבאיזשהו שלב נפסקו מבלי לעדכן מדוע), המשיך אל ירידה דרסטית באיכות המשימות וההשקעה בהן (הלא הן הלב של התוכנית) והגיע לשיאו עם כמות בלתי נסבלת של הדחות שבוטלו, הפתעות שנהרסו וניסיונות מביכים להפיח חיים בעונה שרוב זמן המסך בה הוקדש למי שמקלל וצועק. האמת? אפילו "האח הגדול", הדמות האייקונית, האבהית והמרשימה שמילה ממנה הייתה יכולה להביא דייר להתרגשות או לדיכאון, איבדה את הפאסון שהיה לה.
מעל הכל, ריחפה תחושה כללית של זלזול גורף בצופים. נראה כאילו המחשבה הבסיסית הייתה "בואו נכניס אנשים מעורבים פוליטית, דיירים עם סיפור מרגש שיסחטו דמעות וכמה בנות יפות ונהנה מהרייטינג", אך מפה לשם, התאוריה כמעט קרסה לחלוטין: האנשים המעורבים פוליטית הודחו בשלב די מוקדם (רונית ורמי אפילו הפכו לחברים בדרך), הבנות התגלו כדיירות סופר משמעותיות ודומיננטיות בבית והסיפורים המרגשים? הם אכן היו רכיב מרכזי בדמויות המובילות של הבית, וגם בהעלאת כמות הדמעות, אבל ייאמר לזכות הליהוק – שרוב הדיירים, גם "האנשים הרגילים", היו מעניינים ונעימים לצפייה, גם אם לא תמיד זכינו לצפות בהם (כשיהודה שוב התעצבן, למשל).
בסופו של דבר, כל אלה פשוט גרמו ליותר ויותר צופים לנטוש את העונה באמצע, ולמי ששרד עד הסוף, לסיים עם הלשון בחוץ ועם תחושת החמצה וגעגוע לפורמט הגאוני שהיה כה מוצלח בגלגוליו הקודמים.
אבל זהו, קולטים? אין כרטיסי זהב, אין הדחות מפוברקות, אין "אין פרסומות, הישארו איתנו" ואז יש פרסומות – נגמר. כלומר, לכמה חודשים, עת התוודענו לכך שהעונה הבאה עולה בקיץ הקרוב. עד אז נקווה שהפקת "האח הגדול" תתחיל להפנים בעצמה את המסר שהיא משדרת לנו כבר שנים ארוכות ופשוט תתנהג בהתאם. בהתאם לפורמט, בהתאם למצב, בהתאם לתוכנית שאכפת לה מהצופים. אנחנו בינתיים נצפה במני ממטרה ובת זוגו, גברת ממטרה, קופצים על טרמפולינה ב"זוג מנצח" שתתחיל בשבוע הבא. תודה שהייתם פה להתעצבן איתי 108 יום. ניפגש בעונה הבאה.