דני אבדיה נפצע, ערוץ הספורט
בלילה שבין יום רביעי ליום חמישי בשבוע שעבר נפצע דני אבדיה במשחק קבוצתו, וושינגטון וויזארדס, נגד גולדן סטייט ווריורס. מהאולפן בישראל שידרו את המשחק עידו גור והפרשן שימי ריגר. עד לרגע הפציעה התנהל השידור באולפן ברוח הטירוף הרגילה שמאפיינת את סיקור הקריירה הטרייה והלא ממש נוסקת של אבדיה ב־NBA. כל סל שלו דווח חמש פעמים. כל מסירה שלא קיבל נענתה בתגובה נזעמת ובנזיפות כלפי שאר שחקני הקבוצה והמאמן סקוט ברוקס - כאמור, יום טירוף שגרתי במשרד.
מרגע הפציעה ואילך צלל מצב רוחו של השדר עידו גור, שעבר מטון עליז של שידור משחק ספורטיבי לטון של דיווח על אסון רב־נפגעים. הוא נשמע כאילו שמחת החיים אבדה לו, וקולו נעשה נמוך יותר כשעדכן מדי כמה דקות על החדשות המגיעות מחדר ההלבשה של הוויזארדס וכשהוסיף משפט על “מדינה שלמה שנמצאת עכשיו במתח כדי לדעת מה חומרת הפציעה של דני אבדיה".
באיזשהו שלב, מסיבה כלשהי לא ברורה, כמו מרבית הכוחות הבלתי ברורים שמפעילים אותו, פתח שימי ריגר בשירת יומולדת שמח למישהו. עידו גור קטע אותו בקול שבור, שאיך הוא יכול לשיר במצב כזה. דווקא ריגר, באופן בלתי רגיל מבחינתו, החזיר מעט מהנורמליות לאולפן. “אתה יודע כמה מכות קיבלתי בחיים שלי? זה חלק מהמשחק".
אני יכול להאמין לריגר שבמהלך חייו קיבל שפע מכות, קרוב לוודאי שמרביתן בילדותו, אבל כשהוא צודק הוא צודק. שחקנים נפצעים, לעתים מחמיצים עונות שלמות וחוזרים למגרש לשחק. כאזרח “מדינה שלמה" לא הייתי במתח בלתי נסבל מה אירע לדני אבדיה. ידעתי באופן השפוי ביותר שאם נפצע יחמיץ כמות מסוימת של משחקים ויחזור לשחק. עידו גור הדגים בקול הבוכים שלו באותם רגעים את הגבולות שמזמן נחצו בסיקור דני אבדיה. אבל אפשר להיות רגועים מבחינתו. את הזמן שבו ייעדר אהובו מהמסך יקדיש בוודאי להכנת בוק של צילומי הרנטגן של דני.