כבר ראינו ושמענו, החטיפה מתוכננת היטב, יש כבר נוסעים שמתכוונים להפיל את החוטפים, אלא שככל שמתקדמות הדקות מתברר הטוויסט המבריק.
בדרך כלל מתמקד כל סרט בז'אנר משלו: דרמה, אקשן, קומדיה וכיו"ב. אבל בעצם למה, אמרו יוצרי "Blood Red Sky", שנתמקד בז'אנר אחד? מה הבזבוז הזה? נעשה סרט שיש בו יותר מאחד. שני ז'אנרים. אפילו שלושה. כמו שעושים מכוניות היום: מיני, סופר־מיני, מיני־ג'יפון, ככה נעשה גם את הסרט שלנו. גם כלכלי, גם פונה לכמה סוגי קהלים, גאוני!
אמרו ועשו. אמא חולה ובנה הקט טסים לניו יורק, שם אמורה האם לקבל טיפול מיוחד שיציל אותה ממחלתה הקשה - זה הקטע של הדרמה.
בדרך נחטף המטוס על ידי קבוצת אנשים רעים המתכננת לצנוח ממנו אחרי שינווטו אותו לריסוק בלונדון למטרות פגיעה בבורסה - זה קטע האקשן וגם הקטע הכלכלי. אלא שכאן האמא נכנסת לפעולה נגדם ושימו לב - האמא היא בעצם ערפד!
וזה ז'אנר סרטי הערפדים. האמא נולדה כבנאדם וננשכה בצעירותה בידי ערפד והפכה לערפד בעצמה וכו' וכו'. עכשיו היא בנאדם, אבל כשמעצבנים אותה היא נהיית ערפד. יענו היברידית. מה תאמרו על זה? ארבעה ז'אנרים בסרט אחד! גאוני, לא? איזה חיסכון נהדר בהוצאות ורבגוניות יצירתית. דברים כאלה באמת לא רואים כל יום.
ובמהרה במטוס כולם נושכים את כולם והופכים להיות ערפדים בעצמם, ונלחמים זה בזה, והשמחה עד לב השמיים. רק הילד נותר אנושי וטהור. ומי שרוצה לדעת איך נגמר הסרט שיצפה בעצמו עד הסוף בטיפשות הזו.
התרעות פיקוד העורף