איי איי איייי סופ"ש הזוגות של "חתונמי". איזה שילוב מופלא וטהור של סיטואציות מביכות וקשות לצפייה שמתקיימות להן יחדיו בין כותליו של מלון מפואר ומסוגנן. כל שועל "חתונמי" ותיק הרי יודע שסופ"ש הזוגות הוא הדובדבן בקצפת, הסוף של הטילון, הקרם דה לה קרם של הפורמט – הרבה יותר מכל חופה או טקס החלפת מתנות ביזארי. צריכים תזכורת? בשנה שעברה זכינו לראות את דובי מציעה לכל המשתתפים לשחק משחק במעגל ואז את אריק טוחב פתק התנצלות בתוך כוס בשירותים. מה צריך יותר?
טוב בואו נתמקד, אנחנו ב-2021 והיריעה קצרה מלהכיל את כל מה שאירע בסופ"ש המופרע הזה, אז פשוט נתחיל: קארין ושני, שקרניות קטנות ויפות שלי, מה זה היה? לא, אני רצינית, מה. לעזאזל. זה. היה. כל אחת מהן, על הקשיים שלה בזוגיותה שלה, בחרה באסטרטגיה אחרת כדי לייפות את המצב: אצל שני זו הייתה הכחשה מוחלטת והתעלמות גמורה מכל מכשול, ואוהו, כמה מכשולים היו: "איך היה לעבור לגור ביחד?" – "קליל", "יש לכם רגשות?" – "בטח", "איך אתם?" – "סבבה, לא רבנו בכלל". איך הצטערתי שאף אחד לא קרא לה רוחניקית, אוף זה היה יכול להיות מושלם.
קארין, לעומתה, בחרה באסטרטגיה אחרת, בה היא ממציאה ואשכרה מאמינה לסיפור שבנתה: "הוא מהמם, כל מה שאני יכולה לבקש, אבל אין, אין רגש, לא משנה מה אני מנסה, חומה". האמנם? אז מה היו 368 השקשוקות שהכנת, הטרנינגים שרכשת, המחוות שאירגנת והפרידה שיזמת? אלמנטים של חיבה? לכל אדם שאומר את המילה "בית" 5 פעמים בשעה את משקיעה ככה? מרשים.
מלבדן ומלבד בני זוגם, איתמר ודני, שלגמרי שיחקו את המשחק (אם כי היו כנים יותר בשיחות הפנימיות עם הבנים), אני מוכרחה להודות שיתר הזוגות די נשארו כנים לעצמם, כפי שהתרגלנו לראות: עומרי ומעיין היו מבולבלים וחסרי אונים, שי והדס היו מרוחקים ונבוכים, ניצן ומנו היו כוכבי הערב המרימים ולירון ועינת? היו לאבי-דאבי כצפוי אך הפתיעו באבחנה המוקדמת והמדויקת על הצביעות השוררת במתחם ובדרך בה נהגו כשהיו לצד הזוגות המתקשים יותר, מה שקארין, למשל, לא השכילה לעשות (כן, לא בטוח שלדבר חצי שעה על חשיבות המגע בקשר מול שי והדס הוא הדבר המתחשב ביותר. הם כרגע בשלב שהיא מרשה לו להתקרב אליה ברדיוס של שני מטר).
רגע השיא, אם כן, היה כאשר דני ויעל איבדו את הסבלנות ולראשונה בתולדות "חתונמי", כינסו את כל המשתתפים לשיחת נזיפה משל היו חיילים שהגזימו בשבוע אס"ק. "אנחנו מרגישים שאתם לא לגמרי כנים" יעל אומרת בטון ספק נוזף וספק מאוכזב וכל מה שמתחשק לי הוא, שאלוהים יסלח לי, שהם ישלפו מסך ויקרינו קטעי וידאו שיפריכו כל פאקינג מילה שנאמרה בעשרים וארבע השעות האלה. במקום, הם מכריחים את הזוגות ההמומים לשחק משחק ששיחקתי כשהייתי במועצת תלמידים בו אחד מהם אוחז בגוש מלופף של חוט סריגה וזורק אותו לעבר משתתף אחר תוך שהוא שואל אותו שאלה קשה מבלי שהאחרון יענה עליה.
זה התחיל כקרינג'י, בעיקר עם אמירות ה"תודה" המבויישות שהגיעו לאחר כל שאלה, אך הפך למסקרן ככל שהמשתתפים הגדילו ושאלו שאלות קשות עם המון-המון סאב טקסט. "טוב לך?" הדס נשאלה, "אתה אומר לשני את כל האמת?" שאלו את דני וכמובן, הפינאלה, השאלה לאיתמר: "האם העדפת להישאר בבידוד לבד כדי להתגעגע?". כמובן, להתגעגע ללבד שלו, עם עצמו. אם ייצא איזשהו ערך מוסף מהסופ"ש הזה, מלבד ההבנה הגורפת של הגברים שכולם בשלב בו הם יכולים להפליץ בקשר, הוא ייצא כנראה רק מהמשחק הזה – שיאלץ את אלה שנשאלו שאלות קשות, ובעיקר את בני/בנות זוגם, להתמודד עם האמת.
אחחח, איזה סופ"ש זה היה. לרגעים ציפיתי שדובי תגיח להופעת אורח ותאלץ כל משתתף מהעונה הנוכחית להגיד איזה סוג מאפה הוא היה אם כולם היו חיים בקונדיטוריה – אבל נאלצנו להסתפק בזה בינתיים. גם טוב, מוכרחה להודות. ניפגש בקרינג' הבא. וכמובן, תודה.