המאזינים של תוכנית הרדיו של שרון טייכר וערן זרחוביץ' מכירים כבר שנים את "ההולוגרמה של שמעון פרס" - מערכון בו זרחוביץ' מגלם את הגרסה הדיגיטלית של הנשיא המנוח, כאשר טייכר תמיד רוצה לדבר איתו על עניינים ברומו של עולם, אך פרס מעדיף להתלונן על ענייני השעה בנושאים הטראשיים ביותר, כולל הקאץ'-פרייזים "אתה תייכבד אותי כהולוגרמה" ו"הלא אפשר להשתגע".
מה קיבלנו בפועל? בדיחות על הלוזריות המוכרת של פרס במערכות בחירות (בהקשר של החוק להגבלת כהונה), על הסכם הרוטציה שלו עם יצחק שמיר (בהקשר של לפיד ובנט), ולבסוף בדיחות בסגנון מערכוני הרדיו על חגיגות האלווין בישראל ועל התערוכה של האמנית היפנית יאיוי קוסאמה. בין לבין היו בדיחות מעטות ורפות על הטענות נגד פרס, והן הסתכמו במשחקי מילים על שמה של קולט אביטל.
אז כן, זה היה מצחיק, אבל גם מאוד בעייתי. רגע לפני כן שודר בתוכנית מערכון שעסק בחתונתם של שולי רנד וצופית גרנט, וביקר את מוסד הרבנות הראשית על האפליה שמאפשרת לגברים מסורבי גט להתחתן, בעוד נשים מסורבות גט אינן יכולות להינשא. זו מטרה מוצדקת, אבל גם נוחה - בדיחות על הממסד הדתי לא ממש מאתגרות את ה"בייס" של "ארץ". אבל כשמדובר באחד הסמלים של מחנה השמאל הישראלי, הטיפול מתבצע בכפפות של משי.
אם הם רק היו רוצים, הכותבים המוכשרים של "ארץ נהדרת" היו מצליחים לכתוב מערכון חד ונשכני על מי שזוהה כאיש השלום אך כנראה שלא התייחס בכבוד לנשים בסביבתו, ואולי גם על כמה נבחרי ציבור שיודעים היטב להסתער על תוקפים מיניים, אך במקרה של פרס מילאו פיהם מים. אבל הם לא רצו, ושוב עוררו את התחושה שהתוכנית של המדינה לא חפה מפוזיציה.
התרעות פיקוד העורף