למה נראה שהאופוזיציה החליטה להחרים את אופירה וברקו?

אצל אופירה וברקו אין חדש תחת השמש. שוב מגיעים לאולפן אותם אורחים, ושוב ושוב מתבקש כל אורח לתת ציון לממשלה המכהנת, ומרוב ציונים כבר לא רואים את המהות. שלא לדבר עד כמה הציונים האלה חסרי תועלת, כי הרי אף אחד לא נשאר כיתה או נזרק מבית ספר, והממשלה עדיין נשארת על כנה, על אף שמאן דהוא כזה או אחר נתן להם ציון 7 או 8.

האבסורד הוא, שלאולפן מוזמנים אנשים רק מתוך הקואליציה, והאם מישהו מעלה על דעתו שהם יחלקו לעצמם ציונים שליליים? אז הכל צפוי ואין הפתעות, וערב הראיונות הזה מתיש ומתחיל למצות את עצמו. זאת אולי הסיבה שאופירה מפעילה מדי פעם את מיתרי הקול שלה שמפוצצים לנו את חוש השמיעה, כדי לשמור אותנו ערניים.

ולמה מוזמנים לתוכנית רק אנשים מהקואליציה? כי לפי איך שזה נראה, האופוזיציה כנראה החליטה להחרים אותה. חיכינו וחיכינו ומי לא בא? לא נציג אחד מהליכוד. וכך נמנע מאיתנו לשמוע גישות אחרות, מה שיכול היה להפיח בשיח יותר עניין ומתח, והיינו צופים בסיעור מוחות אמיתי, במקום צחוק מאולץ עד כדי סכנת חנק, והתפרצויות של ברקו לדבריהם של מרואיינים שצריכים להתחנן על נפשם לסיים משפט אחד בשלום.

תוסיפו לזה את ההסכמה שקיימת בין שני המראיינים, בעיקר מצד אופירה שתמיד תומכת בדבריו וטיעוניו של הקולגה. גם כאשר נראה שהיא מסתייגת מדבריו, היא דואגת ללטף לו את האגו, להרגיע ולפייס, שמא יצא ממנו הברקוביץ'. ומה קיבלתם? מועדון מעריצים של עצמם. או מועדון ההערצה ההדדית.

בינתיים, אצל אופירה וברקו, שבדרך כלל מזמינים אורחים שתואמים את עמדותיהם שלהם, כלומר אנשי קואליציה, כולם מרוצים מהממשלה הקיימת והצמד מדי פעם דואג להזכיר לנו כמה שהכל רגוע ומתנהל על מי מנוחות, כאשר ההיפך הוא הנכון. אי השקט שקיים בקואליציה זועק לשמיים. אבל באולפן אין מי שישמיע קול מצד האופוזיציונרים. אלה נשארו ספונים בבתיהם בימים קרים אלה, כי למה להם לכתת רגליהם, עד האולפן של שני המארחים, שממילא חושבים שהממשלה הקודמת היא היסטוריה (כדבריה של אופירה).

עם גישה כזאת, איך אפשר שלא להזמין את ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, שגם הוא לא מעריץ נלהב של ביבי?

ברק האשים את נתניהו ב"מחדל בלתי נתפס" בטיפול בעניין הגרעין של איראן. ואולי ההיפך הוא הנכון? אולי אובמה בעצמו חתר להשיג הסכם עם איראן, דווקא בגלל הלחץ של נתניהו, כי אחרת, ייתכן וגם לא היה הסכם, שעד היום ממשיכים לדון בו.

ומה היו הדברים שאמר ברק, שלי נשמעו כמו התרברבות מיותרת? שהוא, כשר ביטחון לשעבר, תכנן תוכנית צבאית ומבצעית כנגד איראן, ואם הוא היה אז בשלטון, היום איראן לא הייתה מרחק נגיעה מהפצצה. לא נסחפת קצת? איך היית מצליח, היכן שגדולים וחזקים ממך, כמו מדינות העולם המערבי, לא מצליחות לכופף את ידיה של איראן?

ולסיום, אציין רק שרונית תירוש, מנכל"ית משרד החינוך לשעבר שהוזמנה לאולפן, העלתה שאלה נכונה והגיונית כאשר ברקוביץ' הציג את שרת החינוך כאישה בעלת חזון. לטעמי צדקה תירוש כששאלה מה בדיוק החזון של שאשא ביטון? לפעול בנמרצות כנגד חיסונים במתחם בית הספר, מה שיכול היה להגדיל את מספר המתחסנים של הילדים שרק הולך וקטן?

כאשר ברקו מגדיר את שרת החינוך כאישה כריזמטית שהולכת נגד הזרם, אז רק למען הדיוק, לא כל מי שהולך נגד הזרם הוא גאון הדור. תלוי לאן הזרם הזה מוביל. לנקיק נחל מעופש, או לנהר עשיר במים צלולים.