המסעדן עידן בושארי, המוכר בכינוי "פומפי", סיפק את אחת ההפתעות הגדולות של הריאליטי "המסעדה הבאה" של "רשת 13". כשאסף גרניט פתח את דלת מסעדת "קילומטראז'?" הוא לא ציפה לראות שם את אחד העובדים הקרובים לו ביותר ממסעדת "מחניודה" המפורסמת בירושלים, שחייו נקשרו אליו גם באופן אישי, כשהשף המפורסם עזר לו בתהליך הקשה של גמילה מסמים.
בפרק האודישנים האחרון, הצליחו בושארי, וההצעה שלו למסעדת "קילומטראז'?" העובדת עם נוער בסיכון, לגבור על שלוש ההצעות האחרות שהופיעו בתוכנית, לפתוח את המסעדה במציאות למשך שבוע - ולבחון את הפעילות שלה מול המצלמות. התוצאה תשודר הערב (חמישי) אחרי החדשות ב"רשת 13".
המסעדן בן ה-30 הצליח לזכות בפרס, גם ללא הצבעתו של גרניט, שנמנע מהצבעה במהלך האודישן בגלל הקרבה בין השניים, עם שלושה "כן" מהשופטים מושיק רוט, יוסי שטרית ורותי רוסו. לצד יכולותיו הקולינריות, ריגש בושארי את השופטים והצופים בסיפורו האישי, כשחשף את התמכרותו לסמים, וסיפר בתוכנית כי השתמש בקוקאין - והעזרה שקיבל מהשף גרניט.
"בתקופה בה השתמשתי, רק ביקשת לצאת מזה, רק רציתי שמישהו יוציא אותי מהלהבות", מספר בושראי בראיון מיוחד ל"מעריב אונליין" על הרגע בו הבין כי בעיית הסמים שלו קשה מכדי להתמודד איתה לבד, ושלח לגרניט הודעה עם בקשה לעזרה.
"בכותרת של התפריט של המסעדה שלי כתבתי 'כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו' - המבוגר הזה היה אסף. כל החשיפה הזאת של החיים האישיים שלי בתוכנית, היא לאותו אחד שרואה את הכתבה הזו ויגיד 'בונא אני צריך עזרה' שמשתמש בסמים בסתר ויבוא ויגיד לאשתו 'תעזרי לי'. אני רוצה להגיד לו 'אחרי שתבקש עזרה ותיקח את התהליך הזה בשתי ידיים זה ישפיע על כל החיים שלך - מזוגיות ועד להבין שאתה עושה מה שאתה אוהב'"., סיפר באומץ בושארי.
"הדבר שנער בסיכון, מי שהחיים לא מחייכים אליו, צריך יותר מכל, מה שיכול להציל אותו - זה מסגרת ומשמעת, שילוב שנותן משהו טוב לחיים", מסביר בושארי את ההחלטה להעסיק במסעדה שלו נוער בסיכון, כיוון שהעבודה שלו במטבח מגיל צעיר עזרה לו. "במטבח יש משמעת אדירה, זה מתחיל מניקיון בציפורניים, מלהגיע בזמן, ולהיות אנושי וחברי לצוות שלידך, כשמישהו פונה אליך - אתה מכבד אותו. כל הדבר הזה הוא מסגרת עם המון משמעת. היה לי משהו ששמר אותי בתוך קפסולה, הייתי צריך לקום בבוקר וללכת לישון בשעה מסוימת ועם כל הדבר הזה יש משמעת".
ממה היית צריך שהמטבח יציל אותך?
"זה היה כדור שלג, כדור שלג שגדל מחוויות, ממצבים בבית ספר, מריבים, זה משהו שגדל, וגדל וגדל. המטבח האט את הגדילה שלו באותה תקופה. אחר כך הבנתי שכדור השלג הזה הרבה יותר גדול. בזכות המטבח הקצב בו גדל כדור השלג פחת בהרבה".
איך הגעת לעבוד במטבח בגיל 13?
"הייתי צריך לעבוד בגיל 13 כי אני מאוד עצמאי, חברים שלי היו יוצאים ומבלים, ואני אחד שרוצה שתהיה לו את היכולת לעשות את זה בעצמו. אני לא רוצה לשבת בבית ולהגיד לאמא 'תביאי לי 50 שקל'. זה לא אני. זה מה שהביא ואתי לעשייה הזאת והתחלתי לאהוב את זה. וכשאתה מתחיל לאהוב את הזה, אתה לא מרגיש שזו עבודה. התחלתי לעבוד במאפייה. היום שלי היה נראה ככה - אני מגיע בבוקר, אופה קרואסונים ובאגטים, לוקח איתי את התיק, הולך לחטיבה עושה את יום הלימודים שלי, מסיים אותו, וחוזר לעבוד. יום אחד בבוקר של חג השבועות, ספק של חלב הגיע להוריד מוצרים ונתן לי מתנה קטנה חולצה כזאת של שף. הרמתי אותה והחלטתי שזה מה שאני רוצה - ללבוש את החולצה הזאת, ואם אני לובש את החולצה הזאת אני הולך איתה עד הסוף".
איך הגעת לעבוד עם אסף גרניט?
"אחרי 9 שנים הרגשתי שאני משתעמם, וסיימתי את העבודה באותה המאפייה. עברתי משם למסעדה איטלקית שמאוד נאמנה ל'אני מאמין' שלה, מסעדה שמביאה חומרי גלם מאיטליה, התחלתי לעשות פסטה, רביולי, טורטליני, התחלתי לדעת מה זה חומרי גלם, מה זה כמהין. זה כבר לא קרואסונים, באגטים וכדורי שוקולד - זה היה רגע בו אמרתי לעצמי 'תראה מה יש באוכל'. יום אחד הגעתי למשמרת, והתחלתי להבין שמשהו במסעדה לא קורה טוב, ראיתי שהמסעדה מתחילה להצטמצם. לצערי יואל ברעמי, השף של המסעדה, נפטר מסרטן וסגרו את המסעדה. באותה תקופה הייתי בן 21, באותה תקופה למדתי בישול, ובמקביל המשפחה שלי רשמה אותי לאודישן ל'משחקי השף'".
ההידרדרות בניו יורק
מה היה באותו אודישן בו פגשת לראשונה את אסף?
"הדרך שלי במטבח הייתה מאוד קצרה. הייתי טבח צעיר, מתחיל, הייתה לי אהבה לאוכל, אבל אהבה לאוכל זה לא מספיק. צריך ללמוד ולהתפתח, ולהבין שהמנה עצמה היא המוצר המוגמר של תפקוד מסעדה - חישוב תפריטים, הערות למלצרים, ליווי של הטבחים. כל התהליך הוא המסעדה - המנה היא התוצר הסופי של הדבר הזה. הייתי חסר ניסיון. משהו למעלה אמר לי שזה עוד לא הזמן שלי, שאני עוד מספיק טוב".
איך הגעת לעבוד עם אסף גרניט?
"אסף ניגש אליי ואמר לי מאחורי הקלעים: 'אני רואה עליך שאתה ילד שרוצה ללמוד ולדעת. הנה הטלפון שלי, תתקשר'. התקשרתי אליו למחרת והוא אמר לי 'בוא לירושלים', באותה התקופה הייתי בלי עבודה, אחרי האודישן של 'משחקי השף', אמרתי 'מחר אני בא לעבוד וללמוד' וכך התחלתי לעבוד".
משם המשכת לניו-יורק, שם גם התפתחה ההתמכרות שלך לסמים?
"אחרי 3 שנים בהן עבדתי ב'מחנה' אמרתי: 'עבדתי, ראיתי ואני רוצה להמשיך הלאה'. קיבלתי הצעה מאיזה בחור לעבוד במסעדה בניו-יורק, והסכמתי. אסף שאל אותי 'מה הסיבה שאתה רוצה לנסוע?', אמרתי לו שכל שף מצליח עבד במטבחים שונים בעולם ולמד מהם, 'בא לי לעבוד בחו"ל כדי להצליח ולהיות הכי טוב שאני יכול'. התחלתי לעבוד במסעדה בניו-יורק, ושם הכל התדרדר. גם ברמה המקצועית וגם ברמה האישית. הדבר שהיה חסר לי האנושיות שהייתה לי בקבוצת 'מחנה', היה חסר לי החיבוק של הקבוצה. האנושיות הזו מביאה עובדים להחזיק שם שמונה, תשע ועשר שנים. בגלל כל מה שהיה חסר לי בניו-יורק, שם התפרץ לי מה שלא טיפלתי בו. השימוש גדל, וגדל וגדל, עד שלא יכולתי לסבול את זה יותר והחלטתי לחזור".
הסמים עזרו לך להתנהל עם הלחץ של המסעדנות?
"באותה תקופה חשבתי שזה עוזר לי להתנהל עם הלחץ. בן אדם שמשתמש בסמים בטוח שזה בול בשבילו - הפייסל של סוף היום 'להירגע ולנוח'. אצלי זה לא היה שם, זה היה להדחיק ולהסתיר רגשות. זה לא היה להירגע, זה היה לטשטש שלא טוב לי".
מה קורה כשאתה חוזר לארץ?
"חזרתי לארץ מבלי לספר לאסף למה חזרתי, לא אמרתי 'שימוש'. לא ידעתי להגיד את זה. התקשרתי לאסף ואמרתי לו 'אני רוצה לחזור'. כשחזרתי לא חזרתי להיות אותו בן אדם שהייתי לפני זה, וזה היה מורגש בסביבה הקרובה לי. משם התגלגל הסיפור שהייתי צריך לבקש עזרה".
מה הביאה אותך לשלוח לאסף הודעה?
"חוסר אונים. אני לא שולט במצב ולא מצליח לאפס אותו. אני בחוסר אונים. אני חושב שבאותו רגע לא ממש הבנתי את זה לעומק, ורק אחר כך הבנתי שהרמתי את היד וביקשתי עזרה. זה הסתכם אחרי המסע שעברתי".
אתה יכול להגיד שאסף הוא האיש שהציל אותך?
"כמו שאמרתי, 'כל ילד צריך מבוגר שיאמין בו' - אסף היה המבוגר האחד שהאמין בי. הוא עשה את מה שהוא עשה ממקום נקי, כי הוא אוהב אותי והיה איכפת לו ממני. אסף הביא אותי לשם, אבל היחיד שזה היה תלוי בו - זה אני".
יוצא לך לחשוב אם אסף לא היה שם?
"רק אלוהים יודע. אני ב'כאן ועכשיו', את העבר אני משאיר בעבר. אני לא מזלזל בו, אבל אני פחות מתעסק ב'אם היה ככה - מה היה קורה', זה סוג של התעסקות באפקט הפרפר. אני חושב מה אני יכול לעשות עכשיו שיתקן לי את מה שהיה".
"אודישן מטורלל"
בתוכנית האחרונה של "המסעדה הבאה", כאמור, גבר בושארי על המתמודדים האחרים וזכה לפתוח למשך שבוע את המסעדה עליה חלם, במסעדת "קילומטראז'?". במסעדה העסיק בושארי נוער בסיכון, במטרה לעזור לנערים לגבור על האתגרים שלהם, בדרך בה נעזר במטבח בחייו.
ספר על השבוע של פעילות המסעדה שנראה הערב על המסך?
"וואו. זה היה שבוע מאוד מלא ברגשות, חלקם היו התרגשות, חלקם לחץ, חלקם רצון להוכיח - מנעד רגשות שהציף אותי. הייתי מאוד דרוך ומוכן, להכיר את הצוות, לגבש אותו, שהדברים יעמדו בזמן, שיהיה טעים. הדבר שהוכיח שאני באמת רותם למשימה הוא שאני הגעתי לפני כולם והלכתי לפני כולם".
מה היה הרגע הכי כיף, והכי קשה בשבוע הזה?
"הכי כיף היה רגע החשיפה של המסעדה, כשיוסי עצם לי את העיניים ופתחתי אותם בפעם הראשונה וראיתי את מה שחלמתי עליו, הכוסות, הקיר המהמם ששמנו במרכז המסעדה, להכיר את הטבחים שאתה עובד איתם במהלך השבוע. הכי קשה - בגלל שאני מכיר את אסף ואנחנו כל כך קרובים - להוכיח שאין קשר בין ההיכרות שלי איתו לתפקוד בתוכנית. היחסים שלנו לא נכנסים לשם בחיים. אם אתה טוב הוא יגיד שאתה טוב, אם אתה רע - הוא לא בוחל באמצעים, אם יש לו ביקורת להגיד לי הוא יגיד לי, ברמה של להגיד 'נפל עליי עכשיו פסנתר מהשמיים'. הדבר הענק הזה שיושב לי על הכתפיים - להוכיח".
תוך כדי התוכנית המשכת לעבוד תחת אסף?
"בתקופה האחרונה אני ממשיך את תחום האחריות שלי בקבוצת 'מחניודה'. אני מדבר ישירות רק עם המזכירה של אסף בנושא, גם אם זה לשאול לגבי תמחור או ספק, ממש עד שהתוכנית תיגמר. ממש עכשיו, אני עוד רגע עולה ל'מחנה', מחכים לי שם לסרוויס".
איך היה לראות את הפנים של אסף כשהדלת נפתחה?
"וואו, זו היה רגע מטורלל. תחשוב שההפקה תופסת אותך באוזן 'דיר בלאק אתה מספר לו', אני יושב עם הבן אדם, ואני מת לספר לו. זה היה מאופק ברמות, אנחנו יושבים בפגישות מדברים על קולינריה ואתה שומר משהו ענק בבטן. אתה אומר לעצמך 'שבוע הבא יש לי את האודישן', ממש פחדתי שהוא יכעס ויגיד לי 'מה אתה עושה כאן, מה את הדפוק?'. כשהוא הגיע הכל פשוט יצא מהמקום. האודישן היה החותמת לזה שדברים השתנו. זה שעברתי את האודישן, הוכיח גם שאני יותר מרוכז, גם יותר אסוף, וזה הביא את התוצאה - המסעדה שלי נפתחה".
"היום אני בעשייה אינסופית, אני מלמד את הנוער והדור הבא", מסכם בושארי ומספר על החשיבות שהוא רואה במסע שלו. "היום אני גם מטפח את ההחלמה, אני מדבר עליה, אני שלם עם מי שאני. קיבלתי מתנה לידיים ואני מתעסק בלהעביר אותה הלאה. מספיק שאם מהראיון שאני עושה, אחד יבין שהוא צריך לעזור לעצמו - בעיניי זה שווה הכל".