מדונה של עולם המשפט: מאז שהשופטת בדימוס אתי כרייף הופיעה לראשונה בראיון על מסך הטלוויזיה, ודיברה ללא התנצלות על פרשת "מין תמורת מינוי" - היא הפכה לחביבת התקשורת. ראיון כמו זה שנתנה לתוכנית "עובדה" לרוב יכול להכות גלים בימים שלאחר שידורו, אך להפוך תוך מספר ימים לחדשות של אתמול עם בנהר האקטואליה הבלתי פוסק של ישראל.
כרייף סירבה להיעלם מיד עם הופעתה והחלה לפקוד את אולפני הטלוויזיה בתוכניתה של אילה חסון ואצל "אופירה וברקוביץ'", הגיעה להשקה עמוסת סלבס, התפקדה לליכוד - מה שמסמן כניסה אפשרית לפוליטיקה, ואף זכתה למעמד שמעטים זוכים לו - דמות ב"ארץ נהדרת" בגילומה של שני כהן.
עושה רושם כי כרייף מצליחה להלהיב את התקשורת הישראלית ולהיות דמות חדשה בנוף הטלוויזיוני, אישה חריפה, נאה ולא מתנצלת שבועטת במערכת המשפט הממלכתית ממנה היא באה. החלטנו לבדוק עם חוקרי טלוויזיה ותרבות, מה בדיוק יש בשופטת בדימוס שמצליח לעורר רגשות עזים כל כך, ולהפוך אותה לתפוח האדמה הכי לוהט של אולפני הטלוויזיה.
"אתי כרייף כבשה את המסך כי פשוט מאוד עוברת מסך. מדובר על אישה דעתנית, בעלת אג'נדה ברורה מבחינה פוליטית ואידיאולוגית שיוצאת כנגד מערכות השלטון ובעיקר כי מושכת את תשומת ליבם של העיתונאים אך גם של הצופה", אמרה ד"ר גבריאלה יונס אהרוני, מרצה במחלקות תקשורת ולימודים רב תחומיים ובבית הספר לאמנויות הקול והמסך במכללה האקדמית ספיר, שהצביעה על הניגודיות המובנית בדמותה של השופטת.
"היא מעוררת רגשות מנוגדים: מצד אחד היא אישה, מטופחת מאוד, שלא מפחדת להתייחס לנושאים רגישים תוך שימוש בשפה לא מכובסת ולא מתנצלת. מצד שני, היא מעוררת כעס ואפילו בוז אצל חלק לא מבוטל של הממסד הפוליטי והתקשורתי שמבקר אותה ואת עמדותיה כלפי מערכת המשפט בין היתר. הן בראיון לעמרי אסנהיים ב'עובדה' והן בהופעותיה בתוכניות אקטואליה אחרות, כרייף 'מספקת את הסחורה'. היא מייצרת 'רגעים טלוויזיונים' שמכילים בוטות, מציצנות, ביקורת המופנית למוסדות שונים מרגיזה ומרצה באותו זמן".
"אתי כרייף מעוררת מגוון רגשות, לעיתים גם הפוכים - של משיכה ודחייה בו זמנית, בשל השימוש המיוחד שלה במיניותה" מצביע ד"ר מתן אהרוני, מבית הספר לתקשורת, אוניברסיטת אריאל על עניין נוסף.
"כרייף מאיימת, מסקרנת, מפחידה וגם מושכת. היא מזכירה בהתבטאויותיה, בפרסונה שלה ומהמקום ממנו מגיעה ומההיסטוריה התקשורתית הקצרה בינתיים שלה את דמותה של הפאם-פאטל מסרטי הבלש של שנות הארבעים-חמישים של המאה ה-20: האישה החזקה, המושכת בחוטים, המניעה גברים לעשות כרצונה ובכך עלולה לפגוע בהם. היא גם מזכירה לי את זמרת הפופ מדונה, במיוחד מתחילת דרכה - הזמרת המינית הסוררת, החתרנית, שמחליטה עבור עצמה מה מותר ומה אסור מבחינת מיניות מבלי להישמע לתכתיבים".
"אין ספק שאתי כרייף היא דמות מעניינת את התקשורת - לאחר הטבעת המושג 'קשר מיני-חברי' שהושמע בלי סוף בפרומואים לראיון עימה ולאחר התמקדות בפן מיני זה בדמותה ב'ארץ נהדרת', היא מצטיירת כדמות מינית אסרטיבית וכוחנית, המנפצת את הסטראוטיפ של האישה המינית כאובייקט לא חכם ולא מתוחכם ולא מאיים", מוסיף אהרוני.
"כרייף היא סובייקט בעלת כוח ושליטה על הסובבים אותה בזכות כוחה המיני. היא המחליטה עבור עצמה, גם אם זה לא על פי המקובל, ומשפיעה על אחרים. כוחניות מינית זו, שבה התמקדה התקשורת מהתחלה, היא המקור למשיכה של התקשורת לדמותה זו".
ד״ר ענת פלג, חוקרת תקשורת ומשפט בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, מצביעה דווקא על כך שכרייף מנפצת את התדמית המכובדת והנעלה של מעמד השופט: "מחקרים על סיקור שופטים בתקשורת הישראלית ובעולם המערבי, הצביעו על ביקורת מועטה כלפיהם לעומת המקובל בסיקור נבחרי ציבור. אף שהיו סיקורים של פרשיות שבמרכזם שופטים ישראלים שסרחו והוקעו בתקשורת (השופט אליעזר מלחי, שהואשם, בעבירת שוחד, ממנה זוכה לבסוף לאחר שהתברר שהמאהבת שלו בדתה ראיות נגדו ושופטים בודדים נוספים) המסגור של הפרשות היה תמיד כסטייה חד פעמית ונדירה ולא מייצגת את מערכת השפיטה ישרת דרך ובעלת המוסר הגבוה בישראל.
לכן נטען במחקרים השונים שלשופטים, מעמד כמעט מיתי בתקשורת. בנוסף, אף שחלקם של השופטים העניקו ראיונות פרישה והם אף משתתפים בדיונים טלוויזיונים על הליכי המשפט, הם עדיין משמרים את תדמיתם המקצועית והמרוחקת. הם עוסקים בראיונות בתחום המקצועי בשפיטה, ובנגיעה אינפורמטיבית קצרה בלבד בחייהם האישיים. הראיון עם השופטת (בדימ׳) כרייף הוא יוצא דופן והפך לאירוע מדיה של ממש משום שהוא שובר את המוסכמות לגבי ההתנהלות מצופה, אישית ותקשורתית, משופטים", אמרה פלג.
"כרייף התמקדה בחייה האישיים והצליחה לנווט את הדיון המציצני בחייה", מוספה פלג. "הפער בין הגלימה שעטתה בעבר לבין שפתה הישירה והמבט הלא מתנצל מעוררים השתאות ועניין רב. בעידן פוסט האמת שבו הקהל מחפש אותנטיות, הצטיירה כרייף כמי שמדברת בגובה העיניים. עידן ה-MeToo אף הניע חלקים מהגולשים לראות בה אייקון פמיניסטי שאינו נרתע מדיון על מיניות וצביעות חברתית. כל אלה אפשרו שיח חברתי רחב".
בין אם מדובר באייקון פמיניסטי של ממש או באייטם פופוליסטי, בין אם השופטת בדימוס מיצתה את 20 דקות התהילה שלה על המסך או שהיא הולכת להפוך לחברת קבע בפאנלים בתוכניות טלוויזיה ואולי אף לכוכבת ריאליטי, כפי שלא פסלה בעבר - אתי כרייף מהווה דמות חדשה בנוף התקשורת הישראלי, ובין אם אני אוהבים אותה או סולדים ממנה, אנחנו לא יכולים להוריד ממנה את העיניים.