עושה רושם כי כרייף מצליחה להלהיב את התקשורת הישראלית ולהיות דמות חדשה בנוף הטלוויזיוני, אישה חריפה, נאה ולא מתנצלת שבועטת במערכת המשפט הממלכתית ממנה היא באה. החלטנו לבדוק עם חוקרי טלוויזיה ותרבות, מה בדיוק יש בשופטת בדימוס שמצליח לעורר רגשות עזים כל כך, ולהפוך אותה לתפוח האדמה הכי לוהט של אולפני הטלוויזיה.
"אתי כרייף כבשה את המסך כי פשוט מאוד עוברת מסך. מדובר על אישה דעתנית, בעלת אג'נדה ברורה מבחינה פוליטית ואידיאולוגית שיוצאת כנגד מערכות השלטון ובעיקר כי מושכת את תשומת ליבם של העיתונאים אך גם של הצופה", אמרה ד"ר גבריאלה יונס אהרוני, מרצה במחלקות תקשורת ולימודים רב תחומיים ובבית הספר לאמנויות הקול והמסך במכללה האקדמית ספיר, שהצביעה על הניגודיות המובנית בדמותה של השופטת.
"אתי כרייף מעוררת מגוון רגשות, לעיתים גם הפוכים - של משיכה ודחייה בו זמנית, בשל השימוש המיוחד שלה במיניותה" מצביע ד"ר מתן אהרוני, מבית הספר לתקשורת, אוניברסיטת אריאל על עניין נוסף.
"כרייף מאיימת, מסקרנת, מפחידה וגם מושכת. היא מזכירה בהתבטאויותיה, בפרסונה שלה ומהמקום ממנו מגיעה ומההיסטוריה התקשורתית הקצרה בינתיים שלה את דמותה של הפאם-פאטל מסרטי הבלש של שנות הארבעים-חמישים של המאה ה-20: האישה החזקה, המושכת בחוטים, המניעה גברים לעשות כרצונה ובכך עלולה לפגוע בהם. היא גם מזכירה לי את זמרת הפופ מדונה, במיוחד מתחילת דרכה - הזמרת המינית הסוררת, החתרנית, שמחליטה עבור עצמה מה מותר ומה אסור מבחינת מיניות מבלי להישמע לתכתיבים".
"כרייף התמקדה בחייה האישיים והצליחה לנווט את הדיון המציצני בחייה", מוספה פלג. "הפער בין הגלימה שעטתה בעבר לבין שפתה הישירה והמבט הלא מתנצל מעוררים השתאות ועניין רב. בעידן פוסט האמת שבו הקהל מחפש אותנטיות, הצטיירה כרייף כמי שמדברת בגובה העיניים. עידן ה-MeToo אף הניע חלקים מהגולשים לראות בה אייקון פמיניסטי שאינו נרתע מדיון על מיניות וצביעות חברתית. כל אלה אפשרו שיח חברתי רחב".
בין אם מדובר באייקון פמיניסטי של ממש או באייטם פופוליסטי, בין אם השופטת בדימוס מיצתה את 20 דקות התהילה שלה על המסך או שהיא הולכת להפוך לחברת קבע בפאנלים בתוכניות טלוויזיה ואולי אף לכוכבת ריאליטי, כפי שלא פסלה בעבר - אתי כרייף מהווה דמות חדשה בנוף התקשורת הישראלי, ובין אם אני אוהבים אותה או סולדים ממנה, אנחנו לא יכולים להוריד ממנה את העיניים.
התרעות פיקוד העורף