התחקיר של העיתונאית מירי מיכאלי על "נוכל הטינדר" שמעון חיות, שהתחזה לסיימון לבייב, הביא לא מעט חשיפות חדשות ומטלטלות על האדם שהפך לאיש הכי מסוקר בארץ ובעולם מאז יציאת הסרט בנטפליקס. מקרי נוכלות חדשים של חברות ענק שעקץ, בהן חברות מטוסים וספנות, דרך הפעולה המאיימת שלו ומסמכי הבנק שזייף. כל זה כמובן לכאורה, כי חיות מכחיש בתוקף שזה קולו שנשמע מאיים בשיחה, וכי הוא מעולם לא הציג קשר למשפחתו של לבייב, ועוד הכחשות מגוחכות שמקבלות במה כי חוקי העיתונות מחייבים לאפשר להגיב.
בתחקיר נחשף עוד כי המנטור ממנו למד חיות את דרכו העקומה הוא לא אחר מאשר אביו, ששימש כרב באל על ויצר קשרים רבים מעבר לים, בזכות הפריבילגיות שהעניק לנוסעים "החשובים" של חברת התעופה.
מיכאלי הציגה בסרט את הצד העלוב לא רק של חיות, אלא של התעשייה: "בעולם מעוות, הופך אדם כמו שמעון חיות לממסד שמחוזר על ידי תעשיית הטאלנטים בהוליווד והופכת אותו לכוכב". מצער ומקומם עד כמה שהאמירה הזאת נכונה ומדויקת. הנטייה לתת במה לאנשים מפוקפקים ולהפוך אותם לכוכבים היא תעודת עניות לכל מערכות המדיה על כל גווניה.
מי שסיכמה הכי טוב את כל פרשת שמעון חיות, המתחזה לסיימון לבייב, היא קייט קונלין, זוגתו הדוגמנית בת ה-23. אומנם מדובר בבחורה צעירה, אבל היא שועלה לא קטנה שנראה כי זה רק עניין של זמן עד שתחבור אליו גם בעסקיו. קייט סיכמה את כל הפרשה בשורת מחץ אחת: "איפה כל הרשויות? איפה המשטרה? אם זה כ"כ נורא למה הוא פה עומד מולי ואנחנו מנהלים חיי יום יום, הולכים לים, הולכים לסופר? בן אדם יושב פה בסבבה".
ולא שאני תוהה האם שמעון חיות באמת עשה את העבירות פליליות המיוחסות לו של התחזות, גניבה, מרמה, איומים ועוד האשמות שונות בתיק שלו, אלא אני בעיקר מסכימה שהחוק הוא שמוק וגלגלי הצדק כל כך חורקים שהם לא מצליחים לנוע לשום מקום חיובי. אני לא מופתעת שיש לנו משטרה חלשה או פרקליטות מביכה שלא יודעת להתמודד עם אנשים ערמומיים, אלא נתפסת דווקא על קורבנות מוחלשים. מהפרקליטות נמסר כי התיק הועבר אליהם בשנת 2020 ועד היום, שנתיים אחרי, עם כל הראיות שיש נגד חיות, לא התקבלה החלטה בגורל התיק. זה לא ייאמן. זאת הדאגה העיקרית שלי בפרשה, כי אנשים כמו סיימון או שמעון או נוכל הטינדר יש ויהיו עוד רבים, ואם אין הרתעה וענישה מספקת, וידי המשטרה כה כבולות, ימשיכו לצמוח בקרבנו סיימונים רבים.
ולסיפור עצמו. כאשר מביאים לנו למסך סיפורים על מתחזים נוכלים, אני מזדעזעת כל פעם מחדש שכל כך הרבה עשבים שוטים צמחו במחוזותינו, רומסים ברגל גסה כל ערך מוסרי עליו מושתתת חברה מתוקנת. כל זמן שאנחנו מתעסקים עם הכביסה המלוכלכת הזאת בתוך תוכנו ובגבולות המדינה הקטנה שלנו, ניחא, למרות שזה לא ממעיט מחומרת המעשים של אותם עבריינים. אבל כשלפתע הם צצים בארצות רחוקות ומבצעים שם את זממם כנגד אזרחים ואזרחיות, וזוכים לסיקור עיתונאי ומגיע לסרט בנטפליקס זה חמור שבעתיים כי הם מביישים לא רק את עצמם אלא את כולנו.
אין מספיק אנטישמיות בעולם שמקורה בטענות שהיהודים רודפי בצע או בטענות שכל מה שמעניין אותם זה כסף ולשלוט בעולם, שאנחנו צריכים להזין את מכונת התעמולה האנטישמית בעוד סיבות לשנוא אותנו ולתת פתחון פה לאמירות גזעניות נגדנו? הרי אותו נוכל מהטינדר המיט חרפה על כולנו. קרובת משפחה המתגוררת בפריז סיפרה לי שלא מפסיקים לדבר על מעללי האיש היהודי בכל ערוצי התקשורת, ומתארת את הגועל שאנשים בסביבתה הקרובה חשו כשצפו בסרט.
לא מספיק שבעבר בתי מלון בחו"ל סירבו לארח ישראלים כי היה להם ניסיון רע ומר עם תיירים ישראלים שעקרו ממקומם ברזים, והשאירו מאחוריהם שובל של בושה שהדביק לכל תייר ישראלי תווית של גנב בפוטנציה? שעכשיו אנחנו צריכים להתמודד עם התבזות נוספת כמו זו של הנוכל מטינדר?
כמובן שלא רק בישראל קיימים נוכלים ומתחזים, אולם בתוך עמי אני יושבת וחווה את רגעיו היפים, אבל גם את אלה שלא מוסיפים לו כבוד. לכן, כאשר מישהו משלנו סרח וסיפורו מופץ בכל העולם, אני מתביישת בשבילו ובשביל כולנו, בעיקר לנוכח העובדה שאנחנו מתיימרים להיות עם הספר והעם הנבחר ועם סגולה ואור לגויים, ועוד כינויים כאלה ואחרים. אלא שאז מגיע אחד כמו הנוכל מטינדר ובמחי יד מסיר מהכינויים האלה שאמורים להרים לנו את המוראל, את כל הערך המוסף שלהם.
בסוף הסרט של נטפליקס, אחד מאנשי התקשורת שלנו פונה לכל הצופים בעולם, מביע צער על המקרה ומוסיף בהתנצלות רפה שלא כל הישראלים הם נוכלים. התנצלות שנשמעה כמו קול קורא במדבר, בעידן שברשתות השיימינג אורב בכל פינה ורק מחכה להזדמנות לעוט על הקרבן הבא, על מנת להשמיץ ולהכפיש ולהדביק סטיגמות, כמו האם שמעון חיות הוא דוגמה לכך שהיהודים הם גנבים ונוכלים?
לפחות יש איזשהו סוף טוב לסיפור. על פי המסמך של מיכאלי, בתו של לב לבייב עומדת לתבוע את שמעון חיות ולגרום לו להחזיר את כל הכספים שהוא חייב לקורבנותיו. הגיע הזמן שמישהו יראה לו מאין משתין הדג, אם המשטרה והרשויות לא עושות את זה.