הנושא המרכזי של הערב אתמול אצל אופירה וברקו היה אמור לעסוק במצב הביטחוני, נושא חשוב וקריטי מאין כמותו, שלגמרי התפקשש כאשר הצמד דן בהשלכות וההיבטים השונים שלו בצורה שטחית, מבלי לחדש, להעמיק ולהרחיב. לא דנו למשל בעניין ההקלות לפלסטינים בתקופה רגישה זו והאם הן בכלל אפקטיביות, או אולי נתפסות בעיני האויב כחולשה ופחד, מה שרק מגביר אצלם את המוטיבציה להמשיך ולפגוע.
או אולי להיפך, אותן הקלות נחוצות להרגיע את השטח ולמנוע פיגועים נוספים. לא דנו בנושא הגדר הביטחונית על כל פרצותיה שדרכן חודרים המחבלים, ואיך עד עכשיו לא טרחו לסתום או לתקן אותן.
לא דנו בנושא ג'נין שעל פי דעת מומחים, הפכה לתשתית טרור מרכזית, והאם נדרשת שם פעולה צבאית מסיבית שתשמיד אחת ולתמיד את קיני הטרור שצמחו שם. למה לא להעביר את מלחמת ההתשה הזאת נגד מחבלים לשטח שלהם? שלא תתרחש ברחובותינו ותזרע פחד ואימה, בעוד ברחובותיהם מחלקים סוכריות ובקלאוות?
לא דנו למשל בנושא שהסעיר את הרשתות יום אחרי הפיגוע בדיזנגוף כאשר הגיעו אין סוף תלונות לנציב קבילות הציבור שהתקשורת פשוט הגזימה כאשר שידרה בצורה מוטרפת וחסרת כל אחריות את כל אשר אירע באותו פיגוע. אני חייבת לציין שברגע ששמעתי את דני קושמרו מכריז בחדשות שאנחנו צופים בדרמה בשידור חי, כלומר שאנו צופים בצוותי השדרנים מהשטח רצים עם המיקרופונים לכל עבר על מנת חלילה לא להחמיץ אף פיסה של אינפורמציה, היתה לי הרגשה שמשהו פה לא תקין, מוגזם, לא חיוני ולא הכרחי ואולי אפילו לא אנושי, כאשר אימהות ואבות של אותם אנשי ביטחון וצבא שנפרשו בהמוניהם בשטח, יושבים בבית ודואגים לילדיהם שבאותו רגע , מסכנים את חייהם.
שלא לדבר, שכל מראות ההתרוצצות של מאות אנשי ביטחון שרצים פעם לכאן או לכאן, ימינה או שמאלה, על מנת לחפש מחט בערימת שחת נראו ממש לא טוב, לא בעיני עצמנו ולא בעיני העולם, כי הם העבירו מסר של חוסר אונים וחוסר שליטה במצב, שאני בטוחה שרק גרמו לשמחה וצהלה אצל שונאינו. למה כל זה היה נחוץ? אך ורק בשביל הרייטינג? מביש.
לא דנו אצל אופירה וברקו שכל ההתרוצצות הזאת וההיסטריה שנגרמה בעטייה ונמשכה במשך שעות ארוכות לתוך הלילה, בעצם הצביעה על ניהול כושל ביותר של מערכת הביטחון. ולמה לא דנו בסוגיה הזאת? כי ברקו חושב שאין להעביר ביקורת על ממשלה שבעיניו עושה את עבודתה נאמנה ורק ראויה למחמאות ושבחים?
ואל תבינו לא נכון. אני מורידה את הכובע בפני כל השוטרים והחיילים שסיכנו עצמם באותו לילה ארור על מנת לשמור על בטחוננו, אבל האמת חייבת להיאמר, וביקורת נדרשת על מנת ללמוד ממנה.
ומה זה לעזאזל משנה, שגם בתקופת שלטון הליכוד ונתניהו היו פיגועים? כפי שאמר ברקו , האם הידיעה הזאת תועיל במשהו? האם היא תחזיר לחיים את אותו זוג חברים מילדות, פרחים שנקטפו בשיא פריחתם, או את אותו קיאקיסט , נשוי ואב שלושה מלח הארץ, שכל עוונם היה לצאת קצת לבלות בערב חמישי?
סוגיה נוספת שלא דנו בה אצל אופירה וברקו, היתה חוסר האחדות בעם בתקופה מטלטלת זו. במקום לאחד את כל הכוחות הפוליטיים, ימנים כשמאלנים, על מנת להתמודד ביחד למול הטרור, קיבלנו אופוזיציה שמחככת ידיה בהנאה על כשלים של הממשלה ושמחה לאיד כאשר הגברת סילמן פורשת.
הייתי מצפה שהאופוזיציה בימים קשים אלה, תתמוך בממשלה המכהנת גם אם היא שנואת נפשה, אפילו באופן זמני, או לפחות רק עד שיעבור זעם. תמר זנדברג ואיבט ליברמן שהיו אורחי הערב, לא היו אנשי בשורות. אותו פקה פקה פוליטי על כמה שהכל בסך הכל בסדר ואחלה וכולם משתדלים ועובדים קשה, והייתי מציעה לזנדברג שבמסגרת כל ההשתדלות הזאת, תתחיל גם לפקוח עין על חברים במפלגתה שפולטים דברים מוזרים כמו דבריה של גבי לסקי ששכחה לרגע שבעוד היא דואגת למשפחות המחבלים וילדיהם, ילדינו שלנו נרצחים בברים בזמן בילוי תמים.
לא דנו אצל אופירה וברקו, שבעצם, לא רק שלא מתקיימת משילות בדרום או הצפון, אלא שאין משילות בתוך הממשלה עצמה. כאשר העומד בראשה, לא מזהה סימנים ברורים ומובהקים של מרד מצד כמה מהקולגות שלו, כמו עידית סילמן, ולא יודע לעצור אותו בזמן, אז המשילות שלו בממשלה היא על הפנים, למרות כל כוונותיו הטובות, ולמרות העבודה הקשה שהוא משקיע למען העם המדינה.
בעניין עידית סילמן, שאתמול משום מה, ברקוביץ' הצדיק שהיא פרשה כי איימו עליה ולא עמדה בלחצים, אני רק יכולה להגיד, שבעקבות ההחלטה שלה לפרוש וליצור פתאום בלגן שכזה באמצע קדנציה, ואולי לגרום לבחירות חמישיות שיעלו מיליארדים (שאותם יכולנו להשקיע בבניית גדר ביטחון), היא גרמה לי לאבד את מעט האמון שעוד היה לי בפוליטיקאים. את החרטא ברטא שהם דואגים רק לנו האזרחים, שיספרו לסבתא.