"אנטומיה של שערורייה", נטפליקס
"אנטומיה של שערורייה" היא סדרה שמבלבלת את הצופה. ג'יימס ווייטהאוס הוא חבר פרלמנט, שר בממשלה, איש משפחה למופת הנשוי לסופי ואב לשני ילדים. אידיליית האדם המצטיין, יליד המעמד הגבוה באנגליה, מתנפצת כשעובדת במשרדו חושפת כי במשך חמישה חודשים ניהלו השניים רומן לוהט, וכשבוע לאחר שהסתיים הרומן אנס אותה כבוד השר במעלית.
הפתיחה לסדרה, שנוצרה על בסיס רומן בעל אותו שם שכתבה הסופרת שרה ווהן, מעוררת תיאבון. סמכו על האנגלים, אומר הצופה המנוסה לעצמו, שיפיקו פה סיפור לתפארת, שיחשוף, מעבר לדרמה האנושית, את אחורי הקלעים של המעמד הגבוה, את זכויות היתר ואת יתרונותיו על פני “האנשים הפשוטים", שעמם נמנית אוליביה ליטון הנאנסת.
מנגד לשר מתייצבת התובעת, עורכת הדין קייט וודקרופט, שאין לה חיים אישיים, ונחושה באופן קיצוני להרשיע את ווייטהאוס. כל הכלים הונחו על השולחן, והקרב יוצא לדרך. וכאן גם מתחילות להיחשף מוזרויות הסדרה. הדמויות, כפי שמתברר באופן תמוה, חסרות תכונות. יום אחרי שנחשף כי בעלה בגד בה לאורך חמישה חודשים, סולחת לו סופי הרעיה ומתייצבת לצדו במאבקו. היא אומנם לובשת הבעה של נדהמת, שדברים מתחוורים לה רק כעת, ואת הבעת הנדהמת היא חובשת על פניה ללא שינוי כמעט עד סוף הסדרה. את השר אין הצופה יודע אם לחבב או לתעב - הוא אינו שמח, כמעט שאינו מראה סבל, הוא פשוט מונח שם כשבתסרוקתו אין רבב ובחליפתו אין קמט. הנאנסת מגיחה בקצרה לעדות ונעלמת. עורכת הדין וודקרופט נוקשה כקרש, חסרת חיים וחיוך, כשאיזה ג'וק אוכל אותה בפנים אבל מיהו ומהו אין לצופה - לפחות עד לפרק האחרון - רמז.
כשמתנהלים העניינים בצורה התפלה הזו, וכשמדובר בסדרה אנגלית, מניח הצופה המנוסה שכל זה הוא מלכודת קולנועית שמטרתה לא להסיח את תשומת לבו מהעיקר שאוטוטו יגיע, אבל ככל שמג'עג'עת הסדרה את דרכה במעלה הפרקים הולך ומתברר שלא מלכודת ולא בטיח. גם התפנית שמגיעה באיזה שלב מוצנעת היטב, והבטיח הולך וגדל. על הצופה שעשה את דרכו עד כאן נוחתת ההכרה שבסך הכל פשוט מדובר בסדרה רעה מאוד, שלא שווה את זמן הצפייה בה, שאיפשהו בתרגום בין הספר לסרט - בהנחה שהספר היה טוב יותר ומצא זמן להתעכב על הדמויות, על נפתוליהן הפנימיים, על מאבק המעמדות המתקיים עדיין באנגליה - אבדו חלק מהאלמנטים וזה הפך למסטיק המיותר שמעניק לעצמו את התואר הכוזב אנטומיה של משהו.
לראות או לוותר: לא לראות. בכלל לא.