"אז בואו אלינו, לא יהיה משעמם. בואו אלינו, זה הבית שלכם. בואו אלינו, הנעליים בכניסה - כי בסוף היום, כולנו משפחה אחת גדולה". בגובה העיניים, לצלילי מוזיקת פופ קלילה, מציגים עצמם בני משפחת שדה בשיר הנושא של סדרת הדוקו-ריאליטי החדשה שלהם "משפחת שדה" (HOT), ומזמינים אותנו לפתוח כפתור (לא לפני שהשארנו את הנעליים ליד הדלת, כן?) ולהעביר איתם חצי שעה של פאן לא מסובך. השדה'ז - שהיו יכולים להיקרא גם הלוי'ז או הגולנ'ז כשחושבים על זה - הם המצטרפים החדשים לרשימת משפחות הריאליטי בישראל. העסקה מוכרת - הם יפתחו את ביתם למשך מספר שבועות, בה יתבקשו לדבר את עצמם ולנתח שוב ושוב כל ויכוח הכי קטנטן. בתמורה - הם יקבלו סכום כסף יפה ואם ירצה השם ויהיה כאן להיט אז גם מאות דיונים ופרשניוות ברשתות החברתיות על כל שיחת סלון שלהם.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
כאמור, "משפחת שדה" היא לא הסדרה הראשונה מסוגה בישראל. קדמו לה "הפוליאקובים" החצופה, "הבוזגלוס" המצחיקה, "הרפאליס" השנויה במחלוקת ואפילו "אחותי ג'קי" הנשכחת למדי שליוותה את ג'קי אזולאי ואחיותיה (עוד הרבה לפני "הישרדות"), ובכל זאת - משהו כאן מרגיש אחר. מצפייה בשני הפרקים הראשונים של הסדרה, עולה שיוצרי הסדרה (ירון ליכטנשטיין ואליאב גולדפריד) ניסו להימנע ממחוזות הריאליטי הפרובוקטיבי וכיוונו יותר לעולמות הקומדיות המשפחתיות שאהבנו בשנות התשעים (הרי הניינטיז הכי באופנה עכשיו). הקוראים הבוגרים יותר אולי עוד זוכרים את "אבא חורג, אמא חורגת", "להתבגר ולהתגבר" ואפילו את "משפחה וחצי" שלנו, כולן דרמות קומיות שעסקו במשפחות 'לא שגרתיות' ושילבו בין בדיחות, דמעות והרבה חיבוקים.
הסיפור של אילנית לוי ואלירז שדה מתחיל איך לא - עם הרבה דמעות. הפרק הראשון נפתח בקריינות של אילנית, שמתארת בקצרה את מה שעבר על הזוג בשנים האחרונות - מהחתונה המפוארת אחרי תשע שנות זוגיות, דרך ההפלה הטראומטית שעברה לפני מספר שנים ועד ללידת בתם המשותפת, אריאה. אחרי כעשרים שנות קריירה בפרופיל גבוה, אילנית לוי רגילה למצלמה כמו שאתם רגילים לקפה של בוקר וזה עובר כאן היטב. בניגוד לבני משפחת רפאלי (וסליחה על ההשוואה), העובדה שאילנית חיה עם מצלמות מאז שהיא זוכרת את עצמה לא גורמת לה להיות מחושבת או מתוכנתת, להיפך - יש בה טבעיות, הומור עצמי ("נהגת משאית", אומר החבר מיקי בוגנים) ולא מעט חוכמת חיים.
בבליץ הראיונות שהעניקו בשבועות האחרונים לקראת עליית הסדרה, הודו אילנית ואלירז שהסיבה העיקרית - שלא לומר היחידה - בגללה הסכימו לעשות את הסדרה היא כסף. וואלה, המשפחה התרחבה, יש שיפוצים בבית ברחובות והעסקים של אלירז כנראה ידעו ימים יפים יותר. והמשפחה שלהם? תקשורת היא הביזנס שלה. כן, "באנו בגלל הכסף" היא לא תגלית "אאוריקה!" פורצת דרך אבל יש משהו שובה לב בכנות שבה זה נאמר והכנות הזאת עוברת גם בסדרה עצמה. בינינו, ובניגוד למה שאמרו לא פעם במדורי הרכילות, הזוגיות של אילנית ואלירז די משעממת, כמונו גם הם רבים על נהיגה (הוא לא מפסיק להעיר לה למרות שהוא בכלל נמצא בשלילה), מתווכחים מי עושה מה בבית (אילנית מכריזה על פרויקט ואלירז מבצע) וגם תוהים איך נכון לחנך את הילדים, בשורה התחתונה נראה שיש שם זוגיות בריאה.
אם התבוננות בזוגיות של אילנית ואלירז תחדד אצלכם את ההבנה שגם מפורסמים הם בני אדם (וכן, זה שהם גרים ברחובות ולא באיזה מגדלי משהו לגמרי עוזר), אז צפייה בליאם (18) ואלין (16) גולן, היא חוויה קצת יותר מבדרת. ראשית, הסטאר קוואליטי שמתרוצץ בין שני האח והאחות חריג למדי. אלין, כבר כוכבת טיקטוק, נראית כמו השבחה גנטית של הנתונים המשובחים ממילא שקיבלה אמא, ונשמעת כמו גיבורת דיסני שהתעוררה לחיים, כולל העיניים מלאות ההבעה והנטייה לדמוע ברגע שהיא מתרגשת.
לעומתה, ליאם פחות מחצין רגשות (אלא אם לבקש מאלירז שיכין לו דברים נחשב רגש) ומקפיד להתאמן בשני הדברים האהובים עליו - שינה וכדורגל. לשניהם יש חוש הומור משובח ומודעות עצמית של ילדים שלא הסתירו מהם גם רגעי משבר. כשאלין מספרת למצלמה שהיא הייתה מוותרת ברגע על כל הדברים החומריים שקיבלה כילדה בשביל לבלות יותר זמן עם אבא, אי אפשר שלא להאמין לה ולבכות איתה. כשליאם צוחק על מספר הילדים ההולך וגדל של אבא איל קשה שלא לצחוק ביחד איתו.
"משפחת שדה" לא מסתמנת כקאלט שאנשים ידברו עליו עוד שנים וכנראה שלא תהפוך את גיבוריה למיליארדרים כמו הקרדשיאנס. מצד שני, יש בה משהו חם, נעים ומרגיע שמזכיר ביקור במסעדה ביתית טובה ולפעמים זה כל מה שצריך.