ניר ברקת, האורח המרכזי של אופירה וברקוביץ' אמש (שישי), פרש את משנתו הפוליטית, אך עוד לפני שסיים את המשפט האחרון, אופירה אסייג קטעה אותו ואמרה: "טוב", שנשמע כמו: זהו, הראיון הסתיים.
ייתכן שלאוזניים רגישות הדבר יכול היה להתפרש כחוסר נימוס מצידה, אבל אני חושבת שהצמד בהחלט גילה מספיק סבלנות ואורך רוח כלפי מי שמתעתד להיות ראש הליכוד. סבלנות שאני, כצופה, איבדתי כבר בתחילת הראיון, כאשר ראיתי לאן ברקת חותר.
לא צריך להיות גאון על מנת להבין מה הם מניעיו וכוונותיו. הרי אם אתה שואף להיות מנהיג המפלגה, אתה לא תגשים את חלומך אם המנהיג הקיים לא יפנה את מקומו. אז קשה להאמין שבסתר ליבך אתה לא מקווה שנתניהו ייאלץ לוותר על כס השלטון. לכן, לא השתכנעתי שהוא מאמין לעצמו כשהוא מרעיף שבחים על נתניהו. ברור שהוא נוהג כך, כי הוא יודע שנתניהו יביס אותו בבחירות בליכוד. אופירה וברקו ציינו זאת ולגמרי צדקו.
בל נשכח שבזמנו, ערך ברקת כנס פעילי ליכוד, מה שאז התפרש, בצדק או שלא, כצעד פרובוקטיבי וסוג של קריאת תגר על יו"ר האופוזיציה בעיני כמה מנאמניו. כאשר מישהו טורח ויוזם לקיים כנס מיוחד לאלפי ליכודניקים על מנת ללכד את השורות סביב מנהיגותו של ביבי, בעוד הוא עצמו שואף להפוך למנהיג הנבחר, כנס כזה מריח כמו אקט לכוון את אור הזרקורים עליו עצמו, יותר מאשר על המנהיג שהוא רוצה להנציח. אם קיים המושג TMI, שפירושו: יותר מדי אינפורמציה, בסיפור של אותו כנס פעילים, היה TMA: TOO MUCH ATTENTION, יותר מדי תשומת לב לניר ברקת.
אתמול אצל אופירה וברקו, חזר אותו סנריו על עצמו. הפעם לא היה מדובר בכנס למול אלפי מתפקדים, אלא למול שני מראיינים שאלפי צופים מקשיבים להם בערוץ תקשורת מרכזי ובפריים טיים. ומה בעצם עשה ברקת באותו ראיון? את אותו הדבר שעשה בכנס הפעילים לפני שנתיים. דיבר מצד אחד בשבחו של נתניהו, אך לא שכח מצד שני ליחצ"ן את עצמו כמועמד להחליפו ולהבליט את יכולותיו, כמו למשל, להציע פתרונות משלו לבעיות ביטחון.
כלומר, תוך כדי שהוא עושה תעמולת בחירות לליכוד ולנתניהו, ניר ברקת עשה תעמולת בחירות גם לעצמו, עם חשיבה לטווח ארוך: אם אני רוצה להיות ראש הממשלה הבא, אני חייב קודם לקדם את המפלגה שלי כדי שתזכה בבחירות, גם אם זה במחיר של חנופה למנהיג קיים, וגם אם הדבר יצטייר כאילו אני בובה על חוט שנתניהו אוחז ומזיז כרצונו. במילים אחרות, ברקת דיבר משני קצות הפה, שיטת פעולה שבעיניי נראית פחדנית, וייאמר לזכותו של גדעון סער שהוא לא נוקט בה. אלא שברקת מתנגד לחזרתם לליכוד של אנשים כמו גדעון סער שעזבו אותה, והסיבה ברורה. הוא לא ירצה שביבי יחבור לסער ואולי ביחד יקימו מפלגה חלופית, כי אז הוא, ברקת, יידחק לשוליים.
"נפל דבר בישראל" חזר ואמר ברקת בראיון, כשהוא מסביר שהציבור בישראל התפכח והבין שרק הימין וביבי יכולים. אם אנסה להיכנס לראשו של ברקת, הוא אומר לעצמו: אני, ניר ברקת, בן אדם פרגמטי, וכשאני רואה שהציבור נקעה נפשו מהקואליציה, ועדיין מצביע בסקרים לביבי למרות כתבי האישום, מה עוד, שגם כתבי האישום מתחילים לקרוס, אז כשיש סימנים מובהקים שהליכוד ינצח בבחירות, זה הזמן שלי לתת בראש, ולאט ובבטחה, מבלי להתריס או לעצבן את מתפקדי הליכוד שאוהבים את נתניהו, לפלס דרכי לראש הפירמידה.
אלא שאני שואלת את עצמי: אם לברקת אכפת מהעם והוא רוצה להפיל את הקואליציה כי היא לוקחת את העם הזה "לאבדון" כדבריו, האם לא אכפת לו שיהיו שוב בחירות שיעלו מיליארדים, סכום עתק שבסופו של דבר, יוצא מכיסו של אותו עם שכל כך אכפת לו ממנו? אחרי הכל, רובנו לא אמידים ועשירים שגרפו רווחים נאים בעסקים ובהייטק.
אומרים שבתחבולות תעשה לך מלחמות. אפשר להוסיף, שבחלקלקות לשון, תסדר לך ג'וב טוב בצמרת. כך לפחות התרשמתי מהראיון של ברקת, שבעיני היה חלקלק מדי ולא כן. מכיוון שלא ייתכן שאדם ערכי כמוהו, לא יבקר את חברתו במפלגה, שאמרה שלא יכאב לה ולחבריה בבטן כשיצוצו חוליים שונים וקשים בחברה, כי חשוב יותר להפיל ממשלה מכהנת.
אני אף מאסתי במשפט שנוהגים להגיד לאחרונה אנשי ליכוד: תפקידה של האופוזיציה להפיל את הממשלה. אם זהו תפקידה, ובכוונה היא מכשילה הצעות חוק שאמורות להיטיב עם הציבור, היא הופכת לאופוזיציה של אותו ציבור, ולא אופוזיציה של הממשלה. ואם ניר ברקת, לא נתן דעתו לנקודה זו, או התחמק מלתת תשובה ברורה ובהירה לגבי הצבעת האופוזיציה בנושא: "ממדים ללימודים", אני חושבת שבסוף הראיון, אופירה מיהרה מדי להכתירו כראש הממשלה הבא.