זוכרים שאי שם, באוגוסט 2020, עלתה לשידור הסדרה "מנאייכ" של כאן 11? אז הנה היא חזרה כרעם ביום בהיר, ושלחה אותנו בין רגע שנתיים אחורה. בתאגיד אמנם דאגו לרצף שידורים ארוך של העונה הראשונה, אך אם גם אתם החלטתם שלא להתיישב לצפות בהם, כנראה שגם אתם תצללו אל תוך העלילה החדשה – ותטבעו. צפו בהצצה לעונה החדשה של "מנאייכ" בכאן 11:
כאילו לא עבר זמן, העונה השנייה של "מנאייכ" תזרוק אתכם כמעט בדיוק אל הנקודה בה היא עצרה. מה השתנה? יותר קשה לפיצוח מהציור השבועי לילד. מצד אחד מדובר בהחלטה מעניינת שמטרתה למשוך בחוטי הדרמה דווקא מהפינה הלא סגורה של סוף העונה הראשונה, אך מצד שני הזמן חלף, וקצת קשה להתעלם מזה.
העונה הקודמת, שהייתה עשויה היטב וסחפה אותי לצפייה אדוקה, עסקה בשחיתות המשטרתית שאמורה להיות "כלב השמירה של הדמוקרטיה", אך במקום זאת נשכה למערכת בתחת. איזי בכר (שלום אסייג) הוא חוקר יחידת בילוש שהועבר כאקט של השתקה אל יחידת מח"ש ואליו חברה חוקרת היאחב"ל טל בן הרוש (לירז חממי).
חוש הצדק המפותח של השניים גורם להם להתגלגל אל תוך סיפור שגדול מהם בהרבה, אך מגיע דווקא מתוך מערכת החוק והסדר. שלא כמו במקומות אחרים, בסיפור הזה השוטרים הם הפושעים הגדולים ביותר, והידיים של "הטובים" כבולות. ועם הטון המדכא וחסר התקווה שאיתו הסתיימה העונה הראשונה, חסר לרועי עידן, יוצר הסדרה, שלא יספק לנו בעונה החדשה האפי אנדינג ראוי.
העונה השנייה זרקה אותי ללא כל הכנה מוקדמת לתוך פשיטה על חממת קנאביס ביתית ולא חוקית, שמתגלה כשייכת לעבריין הראשי של העונה הראשונה תמיר שמעיה (סאבלימינל). כבר בהתחלה ברור לכולם שממצאי הפשיטה הם דגיגון קטן בים, לעומת פשעים גדולים וחמורים יותר בהם עוסקת משפחת שמעיה.
כשהכל מתחיל לצוף, והגופה של הנרצח מהעונה הראשונה מתגלה בחולות חדרה (כמה מקורי), החוקרת בן הרוש ממהרת לספר על כך לעמיתה איזי, שכבר פרש מהמשטרה בסיום העונה הראשונה. הוא אמנם כבר בחוץ, אך אין ספק שהשתלשלות האירועים הצפויה תמשוך אותו חזרה אל תוך הבלאגן – ונראה שהפעם גם אין לו ממש דרך חזרה. לפחות הוא הפחית עם הסיגריות.
בתור מי שבדרך לא דרך דווקא הצליחה לשחזר בראשה את העלילה מהעונה הקודמת, הצלחתי לשחות בנהר המידע שזרם אליי כבר בעשר הדקות הראשונות של הפרק. אם אתם מרגישים שאתם צריכים ריענון של החומר, זה בדיוק הזמן.
הסדרה "מנאייכ" הוכיחה את עצמה כבר בעבר, ואפילו קטפה לא פחות מ-5 פרסי אקדמיה לטלוויזיה בשנת 2021, אך נראה שהפעם משהו עדיין לא התיישב לי. הקאסט של העונה הנוכחית אמנם כמעט ולא השתנה (למעט היעדרה של מיה דגן) אך פתאום האנרגיה הרגישה לי אחרת. כאילו השחקני בעצמם שכחו מה היה והם מנסים לנווט בתוך העלילה הסבוכה.
זה היה פרק בכורה של עונה, שהרגיש לי כמו פרק שלישי מהאמצע. איזי עדיין ממורמר, בן הרוש עדיין פושרית והמערכת עדיין מושחתת. אז מה השתנה? כנראה שאצטרך לחכות בסבלנות. עד אז, אספר לכם על נקודת האור שלי בפרק הראשון, שהסתכמה בשלוש הדקות האחרונות שלו.
בדיוק כשהיה נדמה שהפרק עומד להיגמר, העלילה ממשיכה להתקדם בקצב איטי אך בטוח ועמוס תמם עדיין חתיך, מגיעה ירייה. למקרה שטרם צפיתם בפרק אולי עדיף שלא אספר לכם במי, אך היא מבהילה ומדויקת. היא בדיוק הכפתור שרועי עידן היה צריך ללחוץ עליו כדי שאמשיך לצפות גם בפרק הבא. אם הוא ימשיך כך, אני אשאר שלו גם לעונה השלישית.