בשונה מהעונות הקודמות, בהן הדיירים השתדלו להתאפק, לפחות בהתחלה, על מנת להיראות במיטבם ולהיות מנומסים, הפעם, הם לא שומרים בבטן ויורים לכל הכיוונים. לפחות חלקם. והיד עוד נטויה.
בשונה מעונות קודמות, שבהן יכולנו כבר בהתחלה לזהות קנדידטים עם פוטנציאל להגיע לחמישיית הגמר ואפילו לנצח, הפעם, אין בנמצא פייבוריט אחד לקינוח.
דיאן גם לא מכירה את הסיפור של שמשון ודלילה, שזה די מביך. חוץ מזה שהיא קנאית לא קטנה. בפרק של אתמול למשל, רווח לה נורא כאשר ראתה שבמשימת התנ"ך, בר נבחרה להיות המלך שלמה, ותודה לאל, לא מלכה, כי מלכה יש רק אחת, היא, דיאן ולא אחרת. חוץ מזה שהיא גם חמומת מוח לא קטנה, שאם מישהו לא בא לה בטוב (מה לעזאזל היא רוצה מדינה?) היא צולפת בו בלשונה, ובדמיוני אני שומעת את מלכת הלבבות של "עליסה בארץ הפלאות" צורחת על אחד מנתיניה: "הוציאו אותו להורג".
קזאם כנראה יגיע לגמר, אבל לא יצאתי מעורי. מי שמחביא אוכל, הוא לא ספל השוקו שלי. הוא גם גראמפי הגמד של "שלגיה", שמרבה לזעוף ולריב ולהכניס אי שקט. במשימת סיפורי התנ"ך הוא קיבל את תפקיד הנחש הערמומי. בינתיים לא ראיתי אצלו סימנים מובהקים של ערמומיות, אלא אם כן בעיני האח, גניבת אוכל נתפסת כערמומיות. היא לא.
ערמומי הוא מי שאצלו אחד בפה ואחד בלב, וקאזם דווקא אומר בפרצוף, כפי שחזר וצעק בכל הבית כאשר לקה בשגעת רגעית, שנתנאל וחברה שלו דיאן מטומטמים. אלא, שהצעקות שלו לא מפחידות אף אחד, אף לא את החזירים שמסתובבים חופשי ברחובות חיפה, כי רגע אחרי ששיחרר את הצ'אקרות, הוא כבר מחייך וכולו נינוח ומלא בכוונות טובות. אתמול הוא אף הוכיח שהוא גיבור על חלשים כאשר מכל הדיירים, הוא העמיד להדחה דווקא את עמרי, הדייר הסימפטי שרק שוחר שלום.
התרעות פיקוד העורף