בשונה מהעונות הקודמות, בהן הדיירים השתדלו להתאפק, לפחות בהתחלה, על מנת להיראות במיטבם ולהיות מנומסים, הפעם, הם לא שומרים בבטן ויורים לכל הכיוונים. לפחות חלקם. והיד עוד נטויה.
הפרק שישודר הערב (חמישי) כנראה יכלול קרבות מילוליים ולכלוכים בשפע. האח סופסוף הפתיע עם רעיון חדש ומקורי - לקיים מדי שבוע ישיבת דיירים שבה כולם יפתחו את סגור ליבם, וידונו בפתיחות וללא מעצורים באירועי השבוע. ומה צריך יותר בתוכנית כמו האח הגדול, מאשר סכסוכים וסקנדלים, כי הרי זאת מהות הפורמט, ומזמן כבר אין לנו ציפיות שאיכות ורמה יהיו שם המשחק, בתוכנית שנחשבת בסופו של יום, ריאליטי טראש.
בשונה מעונות קודמות, שבהן יכולנו כבר בהתחלה לזהות קנדידטים עם פוטנציאל להגיע לחמישיית הגמר ואפילו לנצח, הפעם, אין בנמצא פייבוריט אחד לקינוח.
מי? נתנאל? שמצד אחד מקרין חזות של מישהו שאוטוטו הקעקועים שלו עומדים להתפוצץ מעצבים, ומצד שני, כשמדובר בדיאן ששודכה לו, הוא הופך לפוסיקט רך וכנוע השוכב מרייר למרגלותיה ומחכה ממנה לליטוף. אני גם לא משתגעת על גברים שיושבים חשופי חזה ליד שולחן האוכל על מנת שכולם יחזו במחמדי גופם. לא גברי או סקסי בעיניי, כפי שדוגמן השרירים היה רוצה להאמין.
משום מה, האח הכתיר את דיאן כבר בתחילת העונה לכובשת גברים מדופלמת והצמיד לה בן זוג שיעריץ את השטיח עליה היא דורכת. באופן תמוה, הכתרתה של דיאן ליפה בבנות, השפיעה כנראה לא רק על כמה שוטים בבית האח שמקרקרים סביבה, אלא גם כמה שוטות שמתחנפות אליה, מלבד דינה, שלא קנתה את הבולשיט ולא מסתכלת בקנקן. כי מה יש בתוכו? בינתיים, לא גילינו איזושהי גאונות חבויה.
דיאן גם לא מכירה את הסיפור של שמשון ודלילה, שזה די מביך. חוץ מזה שהיא קנאית לא קטנה. בפרק של אתמול למשל, רווח לה נורא כאשר ראתה שבמשימת התנ"ך, בר נבחרה להיות המלך שלמה, ותודה לאל, לא מלכה, כי מלכה יש רק אחת, היא, דיאן ולא אחרת. חוץ מזה שהיא גם חמומת מוח לא קטנה, שאם מישהו לא בא לה בטוב (מה לעזאזל היא רוצה מדינה?) היא צולפת בו בלשונה, ובדמיוני אני שומעת את מלכת הלבבות של "עליסה בארץ הפלאות" צורחת על אחד מנתיניה: "הוציאו אותו להורג".
אז לעת עתה (כי דברים יכולים להשתנות כמו בפוליטיקה), דיאן לא ברשימת המועדפים שלי, ודין דיאן הוא כדין נתנאל, ולא רק כי האח ציוות אותם כתאומים מחוברים שגורלם קשור אחד בשני, אלא כי נתנאל מקבל באהבה את מגרעותיה, מתוך עיוורון, נוחות, פרסטיז'ה מזויפת, או השד יודע מה.
קזאם כנראה יגיע לגמר, אבל לא יצאתי מעורי. מי שמחביא אוכל, הוא לא ספל השוקו שלי. הוא גם גראמפי הגמד של "שלגיה", שמרבה לזעוף ולריב ולהכניס אי שקט. במשימת סיפורי התנ"ך הוא קיבל את תפקיד הנחש הערמומי. בינתיים לא ראיתי אצלו סימנים מובהקים של ערמומיות, אלא אם כן בעיני האח, גניבת אוכל נתפסת כערמומיות. היא לא.
ערמומי הוא מי שאצלו אחד בפה ואחד בלב, וקאזם דווקא אומר בפרצוף, כפי שחזר וצעק בכל הבית כאשר לקה בשגעת רגעית, שנתנאל וחברה שלו דיאן מטומטמים. אלא, שהצעקות שלו לא מפחידות אף אחד, אף לא את החזירים שמסתובבים חופשי ברחובות חיפה, כי רגע אחרי ששיחרר את הצ'אקרות, הוא כבר מחייך וכולו נינוח ומלא בכוונות טובות. אתמול הוא אף הוכיח שהוא גיבור על חלשים כאשר מכל הדיירים, הוא העמיד להדחה דווקא את עמרי, הדייר הסימפטי שרק שוחר שלום.
מלבד עמרי, הצליחו להתחבב עליי עד כה טליה נעימת ההליכות, דינה שמכניסה לעלילה הרבה פלפל תימני חריף ושרה כמו שושנה דמארי, וריוואה רסלאן, שאם הייתי העורך, הייתי נותנת לה יותר זמן מסך, כי מלבד סיפור החיים המרתק שלה, היא דמות מעניינת ואקזוטית בפני עצמה, ואף הוכיחה שהיא מענטש, בעיקר באותה סצנה מעוררת מחלוקת שרחל קראה לה "לחזור לכפר", וריוואה התאפקה ולא השיבה לה מנה אחת אפיים, מפאת גילה של רחל.