שבועיים חלפו מאז "בית הדרקון" עלתה על המסך וכבר הרשת די סוערת בגללה. מצד אחד, אנשים שמגינים על הסדרה בחירוף נפש, כאשר בצד השני עולות וחוזרות טענות של "תוכן משעמם ואיטי" בעיקר. אז תנו לי לנסות ולהרגיע אתכם – האקשן המסיבי עוד לפנינו.
נכון, אחרי העונות האחרונות של "משחקי הכס" שהיו בעיקר אקשן נונסטופ, אפס עלילה, שבירת מאפייני דמויות ועוד שלל אלמנטים של חוסר סבלנות מצד היוצרים, "בית הדרקון" מציגה את מה שהציגה "משחקי הכס" בעונה הראשונה – בנייה מאסיבית ונכונה. רוצים מוות של דמויות? בסדר, אבל הוא צריך להיות אפקטיבי. רוצים מלחמה? כדאי שתבינו קודם כל למה נלחמים. גם ב"משחקי הכס" המלחמה הגיעה לשיאה בעונות מתקדמות יותר. זה לא אומר שלא יהיו רגעי מתח ואקשן בעונה הראשונה של "בית הדרקון", רק אומר שתצטרכו להתאזר טיפ טיפה בסבלנות.
ואחרי שזה נאמר – אפשר להגיע לפרק מספר 3, שמתחיל בדיוק כמו פרק 2, קפיצת זמן. בניגוד לחצי השנה בין הפרק הראשון לשני, הפעם קפצנו שנתיים. וייסריז נשוי באושר לאליסנט היטאוור שהפכה בין לילה למלכה ואם לאאיגון. ראיניירה הפכה אפילו לעוד יותר מרדנית וחוששת על מעמדה כיורשת, כל זאת בזמן שהלורדים בממלכה זוממים על ידה וימין המלך זומם שבתו המלכה תתפוס את מקומה.
חגיגות הממלכה ליום הולדתו השני של אאיגון הופכות במהרה לעוד שלב במלחמה על ידה של ראיניירה ומלחמת החצי-אחים שעוד תפרוץ, כאשר אנחנו גם זוכים לראות את אחד מהבתים הגדולים שהכרנו מהסדרה האם – בית לאניסטר. ההבנה כי אביה רוצה שתינשא והפרנויה כי הוא מתכנן להעביר לאאיגון את כס הברזל גורמת לה לברוח ליער כשלצידה רק כריסטון קול.
בזמן שבתו המרדנית עסוקה ביער, המלך מקבל עצות משורת יועצים שרוצים רק דבר אחד – לעזור לעצמם ולא לממלכה. הצדיק היחיד בווסטרוז הוא לורד ליונל סטרונג, שלמרות שוייסריז מנסה להשפילו בשכרותו, שומר על פאסון ואומר למלך את האמת – היית צריך להקשיב לפני שנתיים ולכן אחזור על אותה העצה: תחבר את הבתים טארגריין וואלריון. גם תרוויח את אחד מהבתים העשירים והחשובים בחזרה, גם תשמור על הדם הואליריני.
בניגוד ללורד סטרונג, ימין המלך לורד הייטאוור מעוור משאיפותיו. טובת הממלכה ממש לא לנגד עיניו והוא רואה איך אבני הדומינו שהחל לסדר שנתיים קודם, מתחילות להיות מוכן להפלה. הייטאוור רוצה שנכדו אאיגון ינשא ליורשת ראיניריה (כשצריך לזכור שנישואים בין אחים וחצי-אחים הם דבר מקובל בבית טארגאריין). כשזה לא עובד, הוא לוקח צעד אחורה מול המלך, אבל צעד קדימה מול אליסנט. בשלב הנוכחי, אליסנט עדיין לא רוצה לראות בראינירה אויבת, אבל אי אפשר להגיד שטיעוניו של אביה לא מדברים אליה והיא רצה למלך בניסיון לשכנע אותו שהגיע הזמן שיבחר אחרת.
צריך להבין – וייסריז הוא מלך לעת שלום, הוא אינו מעוניין במלחמה וגם לא יודע לנהל כזו. הממלכה שלו לא משגשגת בזכות ניהולו המרשים, אלא בזכות סבו שישב לפניו על הכס. לכן, כשהוא אומר כי "נגזר עלי תמיד להרגיז אדם אחד כשאני מרצה אדם אחר", זו הודאה אמיתית בחולשתו כמלך. הוא אינו יכול לעזור לאחיו וללורד ולאריון במלחמה שלהם כי הוא מאמין שזה יוציא אותו מלך חלש בעיני יתר הלורדים, אך הוא אינו יכול לוותר עליהם כי מדובר בבני משפחה שיצטרכו יום אחד לתמוך בבחירתו בראיניריה כיורשת (החלטה שהם כבר עכשיו, כזכור, לא מרוצים ממנה).
בסופו של דבר, וייסריז בוחר בטובת הממלכה ושולח עזרה ללוחמים, אך המשימה הקשה ביותר שלו היא דווקא בתוך הארמון – ליישר את היורשת הנבחרת. ראיניריה יותר חזקה מוייסריז והיא מוכיחה זאת בקלות כשבמקום להתיישר למרותו היא מקבלת ממנו את הזכות לבחור את האיש לו תינשא, יחד עם הבטחה כי למרות הולדת בנו הראשון, היא תהיה המלכה אחריו.
לסיום, המלחמה ב"מאכיל הסרטנים" נכנסת לשיאה, כאשר דיימון טארגריין ולורד ואלריון אובדי עצות. בסופו של דבר תכנית הפעולה הנבחרת היא זו של בנו לורד ואלריון – ליינור, אשר מוקדם יותר בפרק הוצע על ידי לורד סטרונג כבעל נבחר לראיניריה. דיימון יוצא לבדו כ"קורבן", ודקות ספורות לאחר מכן אנו מקבלים את מנת הדם הראשונה שלנו ב"בית הדרקון". קרב לא ארוך אך מספק, שבסופו דיימון יוצא מהמערה עם פלג גופו העליון של "מאכיל הסרטנים".
בזמן הקרב רוכב ליינור ואלריון על דרקונו של דיימון. זוכרים שבפרק הקודם לורד ואלריון דיבר על כך שביתו מעולם לא היה מאלו שרוכבים על דרקונים? אז הנה, בנו שלו זכה לרכוב על דרקון בזכות החלק בדמו שהוא טארגאריין. תהיו בטוחים שזו לא הפעם האחרונה שנראה את ליינור או את בית ואלריון רוכבים על דרקון.