לודיק הוא בעל עסק לייצור ושיווק רהיטים, ולעתים, כשהמשאיות שלו יוצאות למדינה שכנה, ברגלי הספות והכיסאות מוחבאים גם יהלומים מוברחים. וכל זה מתרחש בדרום אפריקה.
מהמעט שמגיע אלינו מדרום אפריקה אפשר ללמוד שהם יודעים לעשות שם סרטים. בהקשר זה זכור לטוב מאוד “אזור 9" ("district 9") הבדיוני, שלמעשה מתמקד פחות בלייזרים וחלליות ויותר בקיפוח חברתי. גם “לודיק" מתמקדת פחות במכות (לא לדאוג, יש מספיק לכולם) ויותר במתרחש סביב האיש לודיק, שלאורך כל פרקי הסדרה רק מנסה ליפול מהצרות הנופלות עליו.
וכל זה כאמור בדרום אפריקה. הנוף הצחיח סביב, הצהוב, חציות גבול והברחות, נגיד, לא לטקסס שכבר ראינו עד זרא אלף פעמים אלא לזמביה. ובעיקר שפת המקום - אפריקאנס. אוזן חובבת שפה לא תשבע מלשמוע את השפה המקומית שהתפתחה מהולנדית, ואליה השתרבבו מילים באנגלית, צרפתית ושפות אפריקאיות, והתוצאה היא קונצרט לשוני מענג.
“לודיק" לא ממהרת לשום מקום. העלילה מתפתחת לאטה, צרה אחת נופלת על לודיק בדמות גיסו המפסידן המכור לאלכוהול, והנה עוד אחת באה כשמבריח נשק מתלבש עליו ודורש להשתמש לטובת עסקי הנשק שלו בשרשרת ההברחה של לודיק ליהלומים, והבן של לודיק מסתבך עם עצמו, ואבא של לודיק מטרחן במוח, והסגנית של לודיק - מתברר - היא שתולה. וככה עוד ועוד משפיעה הסדרה צרות על לודיק, והוא, איש חזק, במקום ליפול על הארץ ולבכות מנסה לג'נגל את כל הכדורים הללו בבת אחת ולהישאר על הרגליים.
למרות מגרעותיו של האיש הקשוח, הבעל האטום לאשתו, המרוחק מבנו, אפשר לחבב את לודיק, את השקט הפנימי שלו ואת עוצמתו. וכל זה בדרום אפריקה. שווה צפייה.
לראות או לוותר: בסך הכל מצליח לודיק להחזיק על הרגליים עלילה אטית ולא לגמרי מלהיבה. לראות.