אחרי הטיולים הממושכים ברחבי הארץ והסקרנות שהעלתה הילוך רגע לפני צעידה במקומות חדשים, הגיע הזמן לעשות את מה שאנחנו, תושבי המרכז, הכי אוהבים – לא לנסוע יותר מ-25 דקות על השעון, לא כולל פקקים ורעשים מוזרים מהמנוע שהיינו כבר צריכים לבדוק.
ראשונה בשבוע המרכז החגיגי הייתה יהודית, מתקשרת, יועצת עסקית, והכי חשוב – האם הרוחנית של מופע יחיד בכיכובה, לו קראה בשם שלא יותיר לכם שום מקום לספק. סקרנתי, נכון? חשוב שתדעו שמחכה לכם גם ביצוע של חלק מהטוב הזה, הרחיקו ילדים מהמסכים או מהסלון בכלל. למנה ראשונה, בהמשך ישיר לעודף היצרים, הכינה יהודית סלט אטריות שעועית ופפאיה, 'על חושית' שמו, עם רוטב אסיאתי. באותו קו בדיוק הכינה 'חפוז', לדבריה, פיסות דג ובננה בבצק טמפורה, וגלידת וניל ביתית עם תערובת אגוזים ובוטנים וריבת שרי כדי לקנח את מה שהלך שם. הארוחה לא הביאה לה את החוש השישי ואת מרבית הניקוד, אבל את ההצגה, או יותר נכון את הצגת היחיד – יהודית גנבה מזמן.
שנייה בסבב הייתה אלה, רווקה תל אביבית קלאסית, שהחליטה שהחדר שלה גדול מספיק כדי לארח בו עוד ארבעה אנשים שלעולם לא פגשה, ועוד להכין להם ארוחת מלכים מעשה ידיה. עובדת בונוס – היא עשתה את כל זה אחרי שקמה לרוץ בחמש לפנות בוקר, שעה שלכל הדעות שמורה לחלום ה-15. נמשיך לתפריט. לראשונה – חסה עם חזה עוף טחון, קבנוס ורוטב, אוסובוקו על כריות ניוקי וחצילים לעיקרית, וחטיף שוקולד וקרמל מגרה במיוחד, לפחות מהצד, שנראה כמו המאנצ'ים של כולנו בלילה מול המקרר. האוכל היה בסדר עבור האורחים, אבל השיחה, לעומת זאת, הרבה יותר. בכמה מילים? גברים, נשים, יחסים ומה שמשתמע מכל. אם נבחר רק שתי מילים – מוגזים לטלוויזיה. היה כיף.
בערב השלישי סיוון כהן, החברה ממגדל היוקרה, אירחה את היפים והנכונים של מרכז הארץ. בין המוח, הקבבים והטנזיה, אורז עם פירות יבשים למי שזקוק להסבר קצר, והטפיוקה, הוסיפה כאתנחתא את בתה הזמרת החובבת, שהגיעה מצוידת ברמקול והשמיעה לאורחים את שירה החדש. מבוכה קלה והעניינים בשולחן חזרו למסלולם, או יותר נכון לוויכוחים חוזרים ונשנים בין יהודית לבעלת הבית. עבר בשלום.
אם נולדתם אי שם בשנות התשעים, פחות או יותר, אין מצב שלא נתקלתם בדמותו של אביעד בללי, המוכר יותר כקורנליוס האיום, המוכר שאף אחד מאיתנו לא ירצה להיתקל בו בפיצוציה הקרובה לביתו. חוץ מהסרטונים שהפכו אותו לכוכב רשת הוא הגיע על תקן זה שצעק את המחשבות של כולנו, ובצורה מדויקת באופן מפחיד. לסיפתח הכין לביבות כרובית וקישואים בליווי ממרח שום ותפוחי אדמה וסלט עשבי תיבול, לעיקרית קובה סלק בלי קובה, יש דבר כזה, ועוגת לימון ושמן זית לקינוח. החתולה שהסתובבה ליד המטבח הוסיפה את הטאצ' שלה, אבל חוץ מכמה שיערות היה בילוי נפלא לכולם. לסיוון ויהודית שלום.
הסולחה בין השתיים הגיעה ביום החמישי, עת הגיעו כולם לביתו של גל, חקלאי ויזם קולינרי מרמת השרון שהביא את הפרדס לצלחת, עם שלל מנות שסימלו עבורו את השדה, הצלחת, האדמה, והתוצרת החקלאית שהפכה לפני שנים למנת חלקו. האוכל היה בהחלט טעים על הסובבים, הרוחות היו מפויסות יותר, ואפילו סיוון ויהודית, ששמרו עד כה על חזית אחידה האחת נגד השנייה, הבינו שהן בעצם דומות, רק הפוכות לחלוטין. לכו תבינו. הערב הזה, אגב, הביא לגל את הניצחון ואת הטיול הקולינרי מעבר לים.
אם אעשה מן תקציר מדויק למה שראינו בחמישה ימים אינטנסיביים למדי, אוכל לומר שתשמעו שם הרבה דברים שהייתם מעדיפים לא לשמוע, תיאורים שהייתם מעדיפים לא לדמיין, ומראות שראיתם ומוטב היה אם הם היו נותרים בגדר חידה. בשורה התחתונה? השילוב בין כל אלה היה חשוף מדי כפול מאה אך נפלא באותה מידה, ממש כמו ארוחת שישי בלי הקטע של ה'מתי תתחתנו כבר'. נשמע כמו ניצחון.