תחילת דבריי, הייתי רוצה להחמיא לברקוביץ' שגילה אתמול (שישי) עוז רוח וצעק בקול שלא משתמע לשתי פנים, שלא ייתכן שאדם שישב בכלא ימונה לתפקיד שר האוצר או כל תפקיד בכיר אחר בממשלה שתקום.
"אם אני הייתי מואשם בפלילים, הייתי יכול בכלל לשבת פה כמראיין?", התריס ברקו בעקשנות נועזת כנגד כרייף השופטת לשעבר, שחשבה אחרת ולא כל כך ראתה היכן הבעייתיות בעניין מינויו של חבר הכנסת דרעי.
מצד שני, ברקו קלקל, כשבסוף הערב הודיע שהוא מאחל בהצלחה לממשלה שתקום, ושהוא אפילו שמח שהיא קמה. נו שוין. מצד אחד, אתה נסער על מינויים פוליטים לא מוסריים, ומצד שני אתה שמח עליהם? אולי תחליט.
ולגופו של עניין. כשחברי כנסת מטעם הליכוד, עדיין לא נוהרים אל האולפן של אופירה וברקו, אז את מי מביאים במקומם? את השופטת לשעבר, אתי כרייף שהיא תומכת ליכוד, אותו ליכוד שברקו אתמול חזר וצעק שיושבים בו אנשים מושחתים. ברשתות כבר נכנסו למתקפה ולא מתפלאים שאתי כרייף תומכת במושחתים ובפסגת ההתגברות, כי היא עצמה לא נקיית כפיים אחרי אותה פרשה שנקראה מין תמורת מינוי ושבעקבותיה פרשה מכס השיפוט.
האמת? לא ממש מעניין אותי, את מי כרייף בחרה להביא לחדר המיטות שלה, במידה ובאמת היו שם יחסי מין עם מישהו בעל השפעה. זה עניינה הפרטי. מה שכן מסקרן אותי, איך הצליח אותו משפיען, דהיינו: אפי נווה, לשכנע את הוועדה למינוי שופטים לקדם אותה. הרי הוא הודיע לה, ש"הוא זה שהביא לבחירתה" (ציטוט מתוך ויקיפדיה). כלומר, נוטים לתקוף את התנהגותה של כרייף, אך אם אפי נווה, הצליח לטענתו להפעיל השפעתו על הוועדה, האין פה טעם לפגם גם בהתנהלותה של הוועדה?
בכל מקרה, בין אם נפל דופי בהתנהלותה, או לא, בדבר אחד כרייף העלתה סוגיה צודקת, כשאמרה אתמול לאופירה וברקו שצריך להתחיל לעקוב אחרי "העונשים המגוחכים" ששופטים מטילים על עבריינים כבדים. תארו לכם שפרקליטות המשטרה, כפי שדווח אתמול בחדשות, רצתה להגיש כתב אישום כנגד הרוצח בחולון, על הריגה בנסיבות של קלות דעת, ורק אחרי שקמה צעקה ברשת הם שינו את המינוח, לרצח בתנאים מחמירים.
ואני שואלת, האם המערכת באמת כל כך חלשה שרק דעת קהל יכולה להשפיע עליה? האם אין לה שיקול דעת הגיוני משל עצמה? בכל מקרה, רבים יסכימו איתי לאור האלימות הנוראית שפקדה את הארץ, וכאשר לא קיימת ענישה הרתעתית, מערכת המשפט צריכה לעבור רויזיה רצינית.
אמנם למראית עין, כרייף גנבה אמש את ההצגה, והיתה גולת הכותרת של הערב אצל צמד המראיינים. אולם מה שאני ראיתי כגולת הכותרת, לא היתה כרייף, למרות שקשה שלא להתרשם מהופעתה הנאה ומססגוניות לשונה והתבטאויותיה, בכל פעם שהיא מופיעה על המרקע. מה שאני ראיתי כגולת הכותרת, היתה דווקא ההפתעה שהכין לנו דוידי, יו"ר הסניף של הליכוד ברמת גן, שאמר שאפשר לחלוק גם על ביבי, כי הוא לא אלוהים. הוא אף הוסיף שהוא מסכים עם דוד ביטן.
להזכירכם שהאחרון, הכריז השבוע באחד הראיונות, שהוא לא רואה מצב שהממשלה שתקום תכלה את ימיה, ובכך בעצם קרא תיגר על נתניהו. אמנם זאת עדיין לא גבורה עילאית מצד ביטן להגיד את מה שאמר. כמי שקיבל בפריימריז של הליכוד מקום 25, וכנראה לא יקבל תיק משמעותי, אין לו כבר מה להפסיד, אז הוא מתחיל לירות חיצים. אבל איך שלא תסתכלו על זה, קיימת התחושה שרוח חדשה מתחילה לנשוב בליכוד, של אנשים, כמו ביטן ודוידי, ואולי גם אמסלם וישראל כץ, שלא עוד קוראים מדף מסרים, או משמשים כשופר של המנהיג הנערץ, אלא לא פוחדים להביע דעה עצמאית, גם אם היא לא תהיה פופולרית בעיניו.
הייתכן שאנו עדים לתחילתו של בוקר חדש שבו תקום סיעת התנגדות בתוך הליכוד שלא תשקשק מהמנהיג הנערץ ותפחד להמרות את פיו שמא יבולע להם?