הערב יגיע לסופו ריאליטי הבישול למפורסמים "המטבח המנצח VIP", בשיחה עם איריס קול ב-103FM סיפר השף ושופט התוכנית על הסלבס שפתחו את הלב מול המצלמה, הכניסה שלו לשוק הטבעוני ותקופת הקורונה: "זה היה נורא, לא היה חשק לבשל.
יש הרגשה שהיה איזה אמון מוחלט בשולחן, למרות התחרות, ואנשים דיברו דברים לא פשוטים. כמו לירן למשל, שהימם אותי עם היחסים עם אימא שלו.
"לירן ושלמה בראבא. באמצע השיחות, כל פעם מישהו אחר אמר: 'רגע, איזו מן תוכנית זאת?' כי הם באו להתחרות בבישול ואז הם מוצאים את עצמם יושבים סביב שולחן עם אנשים נחמדים בסך הכול. גם אנשים שיש להם איזושהי דעה עליהם מרחוק, מהמסך, נגיד כמו הקאסט שהיה בו מיקי זוהר ופתאום מגלים גם אותו וגם את אשתו".
בוא נגיד את האמת, אנחנו התאהבנו במיקי זוהר.
"נכון. ואשתו היא מהממת. קודם כל, הקלישאה שהיא לא קלישאה, שסביב אוכל אפשר לעשות שלום, כנראה אפשר לעשות עוד הרבה דברים".
גם רן ודנה, היה להם סיפור לפני כמה שנים שהפך פה את כולם. פתאום בחלוף הזמן כשהם מנמקים את הסיבה לפירוק המשפחות, ולעובדה שזו באמת אהבת אמת, אהבת חיים, אז אתה כבר רואה גם אותם אחרת.
"נכון, אז קודם כל זה מלמד אותנו לא לשפוט כל כך מהר, בטח לא לפי הכותרות והתוצאות, אלא לנסות להבין - או לא לשפוט בכלל. אנשים יושבים סביב השולחן, שלמה ממש תיאר את זה, הוא אמר: 'אני חשבתי שאני בא לתוכנית בישול ואני מוצא את עצמי מדבר על דברים שבכלל לא חשבתי שאני אגיד'. יש פה אמון, לא רק באנשים שיושבים סביב השולחן, גם במערכת עצמה שהיא לא תצלם או תשדר משהו שהוא צהוב או שאתה לא רוצה, כי אנחנו באמת באים לספר איזשהו סיפור שהמרכז שלו הוא אוכל, אבל הוא גם האמצעי".
"כשיושבים כל כך הרבה אנשים סביב שולחן אחד, שכל אחד בא מרקע אחר עם אוכל אחר, זה סוג של בית תפוצות קטן שמתכנס לו סביב שולחן עם המאכלים מכל מיני עדות וכיוונים, ומדברים - זה מקסים. זה עושה את התוכנית אחרת לגמרי משאר התוכניות", אמר כהן.
אתה רואה הרבה סיפורים במסעדות שלך. זה מעניין אותך?
"לפני הקורונה, תמיד שאלו אותנו, כטבחים - מה אנחנו הכי אוהבים? 99% מהטבחים, אולי 100%, אמרו: 'אנחנו אוהבים לבשל'. אני רוצה להגיד לך שבקורונה, כשבישלנו לטייק אווי, זה היה איום ונורא. זה לא עשה חשק לבשל. ואז, כשהגיעו האנשים ושמעת את צקצוקי המזלגות ואת הדיבורים, והסתכלת שהמסעדה מלאה אנשים, אמרת: 'בעצם, מה שאני אוהב זה לארח, שמתארחים אצלי, שאני מבשל להם'.
"אז כן, האנשים עושים את הכול בעיניי", ציין השף. "לעשות סנדוויץ', יותר טעים - פחות טעים, אם אין לך למי לתת את זה ואתה לא רואה שהוא אוכל ונהנה, אז מה זה? זה כמו הזמרים, הכי קיצוני אלה הזמרים שמופיעים מול היכל ריק, איזו אנרגיה יש?".
הוא המשיך: "ב-MKR אנחנו לא נותנים משימות, הם מבשלים מה שהם רוצים. רובם מבשלים את 'הבית' שלהם, אם זה 'בית' של פעם ואם זה 'בית' עכשווי. האוכל האשכנזי, האוכל היהודי, המזרח אירופאי אלה סוגי אוכל שלא זוכים הרבה לעדנה פה במדינה, ולמה? כי במלחמת העולם הוא נעצר, לא בישלו. אחרי שהמלחמה נגמרה, האוכל הזה סבל מפוסט טראומה, אנשים התביישו בכלל לדבר על האוכל הזה והוא נשאר גלותי בתוך הבתים בתוך מדינת ישראל. זה שמביאים אותו לטלוויזיה, יש סיכוי שעוד תהיה לו איזושהי חזרה ועדנה, כי זה פאזל נורא חשוב בתרבות היהודית שלנו והוא לא יכול להיעלם ככה".
הבנתי שב'יפו-תל אביב' הכנסתם עכשיו את רידיפיין מיט ("בשר" מן הצומח).
"אני גאה ורוצה להיות חלק מהתהליך הזה, שיום אחד העולם הזה אולי יהיה קצת יותר מאוזן. זה לא שצריך להפסיק לחפש תחליף לבשר, כי עדיין זה לא באמת בשר, אבל זה כן נותן איזושהי תקווה שאנחנו כן עוסקים בניסיון להציל את העולם מכל התחלואים שהאדם עושה בכל מיני מפעלים ובשר וכו', ואני שמח להיות חלק מזה. אני חושב שזה חשוב, שדווקא אחד שאוכל בשר ומגיש בשר כן לוקח חלק בזה. בשלב הבא אני גם הולך להכניס את זה ל'דיקסי', כי אני חושב שזה חשוב שזה יקרה, ורוצה להיות חלק מהתהליך ולעזור לשפר את זה".