נשאלת השאלה - מה מצליח ליצור עניין רב כל כך, כשהנאמברים המוזיקליים לא תמיד עומדים בסטנדרט של "הכוכב הבא" או "אקס פקטור", עם מבצעים שאינם בהכרח זמרים? מה מניע סלבריטאים להשתתף בתוכנית? האם הריאליטי באמת יכול לעזור לקריירות של כוכבים לנסוק?
פייק ניוז בפריים טיים
מוטיב שחוזר על עצמו לאורך העונות הוא הסתירה בין הפרומואים שלפעמים רומזים שאולי כוכבי על מסתתרים מתחת למסכה, לבין המציאות בה, כמו בכל תוכנית ריאליטי, מדובר בעיקר בכוכבי עבר ומפורסמים שאינם "איי ליסט". נראה כי בכל תוכנית מציאות, לכוכבים מהשורה הראשונה אין אינטרס אמיתי להגיע, רק שב"זמר במסכה" אפשר לבצע חגיגת "ניים דרופינג" מבלי להציג קבלות.
"כמו כן, הזמרים או הידוענים שבאים לעשות 'קאמבק' הם מספיק מוכרים בכדי לספק את התאווה לגילוי ולעיתים גם מעוררים נוסטלגיה או רחמים", מוסיפה לביא. "בעידן של רשתות חברתיות וחשיפה אין סופית ה'זמר במסיכה' חושף את המתמודדים שמשתוקקים לחשיפה באופן כפול - גם כמי שמסתתר מאחורי המסיכה וגם כמי שכמהים להכרה. במובן הזה הריאליטי הזה אכזרי כמו כל ריאליטי אחר ומספק צורך מציצני".
"תחילה הצמד סטטיק ובן אל פתאום הופיעו בחזרה אחרי שהכריזו על פרידה – ואז התברר שהתוכנית לא אקטואלית וזו אמורה להיות בעיה לצופים. גם חוסר העדכניות הודגשה שוב כשגרושתו של סטטיק, שרית, הופיעה מתחת למסכה אך זו בזמן הצילומים עוד הייתה אשתו וכך גם התייחס אליה בתוכנית. זה עוד עבר בסדר בקרב הצופים, שלא זנחו את התוכנית ונקודות הרייטינג לא צנחו. אני אישית הרגשתי מבוכה מכך שזו מרגישה כתוכנית ישנה. גם סלבריטאים שחושפים עצמם מתחת למסיכה מעידים שהם עיוותו את קולם (כמו דודו פישר) – כך שהרמאות וחוסר האותנטיות היא משהו שלא אמור להיות נסבל".
"גם הפרומואים מרבים לשקר", מוסיף אהרוני. "לפעמים מדובר על פרומואים שהכריזו שתהיה הדחה ובסוף לא הייתה. גם שינוי קל בפורמט שנעשה לפתע, כשהכריזו כי אם השופטים לא מזהים נכונה את הזמר ששר הכי רע הוא ימשיך בעונה, עוד הצלחה בלי נטישה של צופים. המקרה הזה לא עבר בשקט ברשתות החברתיות, אך התוכנית המשיכה בשלה".
למה לי פוליטיקה עכשיו
הפורמטים של הערוצים המסחריים בדרך כלל לוקחים את עצמם ברצינות תהומית, מ"הישרדות", דרך "האח הגדול" ועד "הכוכב הבא", ונראה כי חלק מהכיף שחווים הצופים בצפייה ב"זמר במסכה" היא הקלילות והעדר הניסיון להציג "ניסוי חברתי" או לבחור את נציגנו לאירוויזיון.
"כנראה שסוד ההצלחה, למרות כל האלמנטים הלא מתאימים, טמון עדיין בהיותה תוכנית קלילה, שמרחיקה אותנו מהפוליטיקה המכעיסה, ושמאפשרת לכולם להשתתף בחידה הפשוטה מי זה מאחורי המסכה", מסכם אהרוני. "אין צורך בידע כללי מעמיק, ואין צורך להפעיל הרבה מחשבה, אלא בעיקר צריך אינטואיציה בריאה כדי לנחש מיהו אותו ידוען שכמה לעוד קצת זמן מסך. ועל הדרך גם נעים לצופים להיזכר בהרבה סלבריטאים אחרים, שונים ומגוונים, למרות שכולם כמעט בסוף לא מתגלים בחשיפות של המסתתרים מאחורי התחפושות".
"בזמר במסכה יש תוכן קליל, שמאפשר אסקפיזם מוחלט, אפילו המוטיב של התחרות הוא קליל, אין כאן תחרות שירה אמיתית, כישורים מיוחדים או מאמץ עילאי כמו ב'נינג'ה ישראל', יש כאן תחרות שאפשר אפילו לכנות אותה תחרות תחפושות של פורים", ממשיכה מזרחי. "עם תחפושות ססגוניות, מנחה פאן וקליל ופאנל שייצרו בו העונה יותר צחוק מרצינות. וכך הפכה מתכנית ריאליטי עם אופי שיפוטי ורציני לתכנית שגורמת לצופה פשוט לשבת ולצחוק גם אם הזמר מתחת למסכה לא באמת זמר, וגם אין באמת ציפייה כזאת. בתכניות שירה כמו 'הכוכב הבא' הצופה לוקח את תפקיד השופט ומתנהג לפי נורמת התנהגות השופטים והפרמטרים לפיהם שופטים. בסופה צריך הרי לזכות הזמר הטוב ביותר שנשפט על פי פרמטרים מקצועיים והאם באמת ריגש מספיק והצופה נותן לאיכות השירה שלו משקל גדול".
"בזמר במסכה לעומת זאת, אנחנו לא פוגשים באמת מתמודד ואי אפשר לשפוט לפי רגש, יש ניסיון להשאיר את מי ששר כזמר מקצועי ולחשוף יותר מהר את אלה שלא זמרים", ממשיכה מזרחי. "הפרומואים הם אלה שבונים את הציפייה של הצופה בכל פרק. ובכל פרק מנסים לרמוז שמתחת למסכה מסתתר איזה זמר ענק ועסוק שאנחנו מכירים טוב והצליח להחביא את זהותו. מה גם שרק אחד נחשף בכל פעם, אז הצופה מחכה לפענח מי הזמרים הטובים והרי ברור שהם יחשפו רק בסוף התכנית ואי הוודאות מושך אותו לצפייה שוב ושוב".
ריאליטי בעידן של נטפליקס
"לכן הדבר היחיד שיכול להדביק את הצופים למסך, הוא או שידור ספורט או תכנית המתחזה לשידור ספורט, כלומר תחרות עם מוטיב של הפתעה, בה יש חשיבות לזמן השידור, לרגע הבקעת הגול, הנפילה למים או חשיפת זהותו של הסלבס", מוסיף קרניאל. "מדובר בפנייה לרגשות הנמוכים והראשוניים ביותר של הציבור, כמו בימי הילדות שלנו. כולנו הופכים מול התכנית הזו לילדים קטנים, ומדובר בשעשוע אינפנטילי, בו אין חשיבות לתוכן, אלא להעמדת הפנים, מראית העין, ההתחזות, התחפושת, המשחק, וההדחה. רגע ההדחה הוא רגע של התבזות, אך הוא מוצג כניצחון. זהו רגע של כישלון ואכזבה, שמתואר כרגע של שיא הריגוש וההתפרקות. ממש כמו הקוסם מארץ עוץ. אין תכנית מתאימה מזו למדינת ישראל הנמצאת במשבר של חוסר אמון, בהתפוררות ובבריחה מהמציאות. הכל זה הצגה, ואין צורך להאמין לדבר. לא פלא שהיא מצליחה".
הבידול הוא המסר
"הזמר במסכה הצליחה למשוך העונה את הצופים שלה בעזרת הבידול שלה מתכניות ריאליטי אחרות שכבר נהיו דומות מדי זו לזו, שחוקות, מאוסות ויש גם הרבה עניין בליהוקי התכניות", טוענת מזרחי. "בתכניות אחרות הצופים נחשפים מיד לדמויות ונותנים להן צ'אנס להתפתח ולהכנס להם ללב, גם לתוכן כמובן יש המון משמעות, אך אם הדמויות דומות למשהו שכבר ראינו, סיפורים שכבר שמענו והתוכן לא מתפתח יותר מדי, אז הצופה לא ימשיך לצפות בתכנית. וכאשר יש תחרות אמיתית על המסך ולא רק 'משחקי השף' מול 'מאסטר שף', אז הבידול והבחירה הרבה יותר משמעותית".
בלשים במסכה
"מוטיב נוסף שמצליח למשוך את הצופה לצפות הוא אתגר משימתי. בתכניות ריאליטי אחרות די שקוף מהתוכן מי יישאר ומי לא וברור לנו מי מופיע מולנו ומה סיפור חייו מהתחלה", אומרת מזרחי. "בתכנית של הזמר במסכה, יש אתגר מחשבתי, הכדור מגיע לידיים של הצופה והוא בתפקיד השופט צריך לנחש, לעקוב אחר הרמזים, לחבר ולגשש כמו בלש. יש כאן מעורבות של הרבה חושים וגם שיתוף עם הסביבה, המשפחה והחברים האם אתה בכיוון או לא עם מה שהרוב חושבים. לכן יש כאן גם עניין חברתי שמוסיף עוד עניין, חוץ מהשאלה שתמיד שואלים על הדמויות, 'למי אתה הכי מתחבר?' או 'מי אתה חושב שיזכה?'".
"התכנית מממשת פנטזיה של הצופה", מסכמת מזרחי, "יש את מי שהוא היה רוצה לראות תחת המסכה ומי שבאמת מתחתיה. כל עוד אנחנו חושבים שאנחנו יודעים מי תחת המסכה וממשיך בתכנית, נמשיך לצפות. וגם אם נתבאס מהחשיפה הרי שאולי נצליח לקלוע לדמות אחרת בניחוש. ממש כמו לשחק משחק לוטו, חוסר הוודאות והציפייה לכך שאולי נצליח לקלוע בול, ממכר ומושך".
התרעות פיקוד העורף