זו תקופה די מעניינת להיות בה ישראלי. מצד אחד, שומעים כמעט בלי הפסקה על עוד מומחה מהעולם שמבין בכסף יותר מכולנו יחד, ואומר שהרפורמה המשפטית משמעותה צרות כלכליות לא פשוטות בטווח הזמן המיידי. מצד שני, חזרנו להפגנות כל מוצ"ש, ממש כמו בימים של בלפור, או אם נלך אחורה יותר – ימי מחאת הקוטג', האוהלים, ויוקר המחיה של 2011. מאז רק יקר יותר, אבל מי סופר? בתווך, בין האתמול לעתיד ובין המחאות לאיומים, יש ממשלה גדולה במיוחד שממש לא מתכוונת לבזבז את זמנה בפיליבסטרים מיותרים. היא באה לעבוד. וארץ נהדרת איתה.
אז אתמול, קצת אחרי שקיבל חבר הכנסת דודי אמסלם את מה שדרש והפך לשר במשרד המשפטים, הוא הגיח לאולפן, לצד חבריו יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן ושר המשפטים יריב לוין ששמר על אפרוריותו המלבבת, והכניס מצב רוח טוב ואורות גבוהים. אז מה אם הוא ניסה לשכנע את לוין שהם בעצם באותו תפקיד? לא קריטי.
לצדם, איך לא, בילו בני הזוג נתניהו ערב משותף, הסבירו מדוע כל ההפחדות מבכירים בתחום הכלכלה ממש לא מעניינות, ועל הדרך חשפו שבנקים משולים עבורם למשהו שעטה על עצמו גלימת היעלמות. כשניסו לזקוף לזכותם איזה גאון כלכלי מצרפת, שטען כי הרפורמה היא הצעד המועדף, הסתבר שמאחורי השפם השחור מדי ניצב חבר הכנסת בועז ביסמוט, שבא לברך ויצא מבורך למרות הכל. העיקר הכוונה.
ומי עוד היה במוקד העניינים במהלך השבוע? נכון מאוד, היה זה השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שהורה לסגור מאפיות של פיתות בבתי כלא של אסירים ביטחוניים, מהלך שזכה ללא מעט ביקורות המכילות את המילה פיתה, ולא אפרט. בקיצור, השר החליט לנצל את הבמה של ארץ נהדרת להסבת מקצוע קצרה, עטה עליו סינר עם סמל של תנועת כך, והכין מיני מאפים ליושבי האולפן. בתפריט: עם זעתר, בלי זעתר, עם הרתעה, ובינינו, גם בלי.
אחרי חגיגות השמחה והכיבוד הסמלי, חברו אל הנוכחים שרת התחבורה מירי רגב ושרת ההסברה גלית דיסטל־אטבריאן, ועל השנייה הראשונה יצאו במחול הטיקטוק שהפך ויראלי מדי בימים האחרונים – "מי המנטה? מי המסטיק? מי השוקולד?", או איך שמכירים אותו מהרשת החברתית הכה ממכרת הזאת: 'שלוש בנות אנחנו'. רמה גבוהה.
מן הצד השני של המתרס, ניצב נציג המוחים נגד הרפורמה, או לפחות מרכיב נכבד מהם. כן, מדובר בראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, שהסביר במשפטים מאוד לא ברורים ובג'יבריש שאנחנו בצרות. בתכלס, כשמדובר בדמות של ברק זה ממש לא משנה, גם אם ערן זרחוביץ', האדם מאחורי, יקריא את רשימת הקניות שלי לשישי, זה יהיה כמו מוזיקה לאוזניים. ואפרופו צרות, גם עורך הדין אייל בסרגליק, שייצג את בני משפחתו של יורי וולקוב ז"ל שנרצח במעבר חציה, גבה מהם סכום מוגזם, וספג כמות ביקורות שלא הייתה מביישת פוליטיקאי, קיבל כמה דקות משלו והציג את המודל הכלכלי מאחוריו. עדיף שתראו בעצמכם.
מה יודעים? לא יודעים
הנה שאלה שכולכם תענו עליה בדיוק באותה צורה ובתשובה חיובית: התגעגעתם לנהג המונית אשר בן חורין? אחרי שהסכמנו להסכים, ודאי תשמחו לדעת שגם הפעם קראו לו למילואים כדי שיברר מה אנחנו, הישראלים, יודעים על הרפורמה במערכת המשפט. רמז: די כלום, וזה גם לגמרי לא קשור לפתק ששמנו בקלפי. אצטט את ספיר טורטל, דמות נפלאה מלפני מספר עונות שעדיין שגורה בפי, ואומר בתגובה לסימן השאלה המרחף הזה שיופי לשמוע.
אם התחלנו בכלכלה ובשקל היקר שלנו, ראוי שגם נסיים איתו; בתוך כל הברוך הכלכלי, זכינו לרגע משמח וגם קצת עצוב, זאת כששר האוצר בצלאל סמוטריץ' השאיל שיר צרפתי והתחנן בפני הכסף היקר של חברות ההייטק, שבינתיים בוחר שוקולדים בדיוטי פרי, להישאר במחוזותינו. שכחתי לציין: במהלך השיר סוחט הדמעות, נכנס בצלאל לתחפושת משובבת עיניים של עשר אגורות. לסיכום: ביצוע לפנתאון, תחזית האימים קצת פחות, אבל מה שבטוח - כל ביצוע מוזיקלי הכולל את סמוטריץ' כסולן הוא תמיד רעיון מבורך. ונאמר אמן.