אישה צעירה החברה בצוות בידור על ספינת שעשועים בורחת מאדם המחופש לברווז רצחני. כשנגמרות לה כל אפשרויות הבריחה, היא קופצת מהספינה. שלושה חודשים לאחר היעלמותה מצטרף לצוות הספינה בזהות בדויה אחיה ג'יימי במטרה לגלות מה עלה בגורלה. הוא מגלה במהירות שהאונייה היא מרכז סחר בסמים ומתנהלת כמו מאפיה, כאשר שני ארגונים שולטים בה ומנהלים מלחמה בינם לבין עצמם: קציני האונייה, וקבוצת פיליפינים קשוחה המתגוררת בחדר המכונות. ועל כל אלה נוסף רוצח סדרתי בדמותו של אותו ברווז המסתובב ומחסל אנשים בלי סיבה ברורה.
הסדרה מוגדרת כ"קומדיית אימה". יש בה אלמנטים קומיים פה ושם. אימה יש בה - למרות הדם שנשפך פה ושם - מעט פחות, אלא אם כן הכוונה באימה היא לאיכות התפאורה. האונייה מפליגה בים פוטושופ חסר גלים לגמרי. בלי קצף גל, בלי עננה, גם בלי רוח - העשן העולה מהארובה זהה אחד לאחד לעשן העולה מהארובה השנייה, וזקוף כאילו האוויר קפא באטמוספירה ללא תנועה. ואם מאמצים את העיניים, אפשר גם לראות את הסדקים בקרטונים המשמשים כקירות החדרים.
אבל אם מתעלמים מכל אלה, ומכמה דיאלוגים/מונולוגים אוויליים המשובצים בתסריט, שכל מטרתם היא לשרוף זמן שידור לטובת צילום עוד פרק והפרסומות המשובצות בו, “ספינה טרופה" היא סדרה חביבה בהחלט, לא מזיקה, לא לוקחת את עצמה ברצינות יתר, בינג'ית לגמרי, האימה שמשובצת בה היא לא יותר מאימה לייט, שווה.
התרעות פיקוד העורף