היה זה חורף סגרירי של שנת 2011 בערך. תלמידת תיכון, נטולת דאגות דוגמת תשלום חשבונות וטסט לאוטו, ניגשתי לספריית ה־VOD ומצאתי פלא. האנטומיה של גריי. ראיתי רופאים, אקשן, ושלל מילים שלא הכרתי באנגלית, והבנתי שיש לי משימה: להשלים את כל מה שפספסתי מרגע עליית הסדרה ב־2005, ולהפוך, גם אני, לחלק מהקהילה הסגורה והאקסקלוסיבית. וכך היה.
לאט לאט הבנתי שעשיתי טעות. בכל עונה, לפעמים יותר מפעם אחת, החליטו במגדל השן של ההפקה בניצוחה של שונדה ריימס להרוג את אחת הדמויות הראשיות ולשבור את לבי. היו אלה (אזהרת ספוילר) ג'ורג' או'מאלי , לקסי גריי, מארק סלואן הידוע בכינויו מקסטימי, ואלה רק כמה מהם שלכתם הותיר בי צלקות קשות. ואז הגיע תורו של ד"ר דרק שפרד, מיודעינו מקדרימי ובעלה של מרדית' שבקרוב נגיע אליה, וללא כל ספק שברו לי את הלב בניפוץ חטוף לקיר. אני, שכבר מגיל צעיר שמרתי על פאסון, הבטתי במסך בעיניים משתאות ולא האמנתי שגם מהדמות הזו איאלץ להיפרד.
באותו רגע החלטתי שאני לא נקשרת לדמויות יותר. זה לא עבד וגם לא ממש עזר, כי האנטומיה של גריי טמנה בחובה עוד לא מעט טרגדיות אישיות וקולקטיביות, בדמות התרסקות מטוס, שריפה כללית בבית החולים, סכנה לקריסת בניין ושאר תחלואי עולם. אך מי נותרה חיה מתמיד לאורך כל 407 פרקי הסדרה למרות שהייתה גם היא עדה לכל האסונות שמניתי ועוד כמה שלא? נכון מאוד, מרדית' גריי.
קצת רקע. מרדית' (אלן פומפאו), ראש מחלקה בבית החולים, התקדמה במהלך הסדרה במעלה ההיררכיה, בת לאב שנטש ולאם שהייתה רופאה בעצמה ולא ממש התעניינה בה באופן אקטיבי. מהסצנה הראשונה בעונה הראשונה, שנפתחת עם תחילת ההתמחות שלה, הכל הולך לקרות סביב בית החולים; האהבות, הקשיים, הריבים, הפרידות, ההצלחות הגדולות, הכישלונות הצורבים והסיפורים שהעדיפו הנפשות הפועלות להשאיר בחדר הכוננים. אנחנו ראינו הכל, התרגשנו, התעצבנו, שמחנו ושנאנו. אבל בעיקר התאכזבנו, או לפחות אני.
אני חלילה לא שוכחת את התקופה הטובה יחד, בה ביליתי עם חבורת הרופאים של בית החולים 'גריי סלואן ממוריאל' בסיאטל לפחות שלוש שעות בכל יום. אך סדרות ארוכות מדי שהופכות את עצמן ללוקות בתסמונת 'היפים והאמיצים' שראיתי עוד עם דודתי בקיבוץ כשהייתי בת 8, גוררות תגובות קיצוניות ומשכיחות את הטוב שבהן. וכמובן שיש.
אתם ודאי תוהים מדוע פתחתי בווידוי סוחט זה. ובכן, בתום 18 שנים בבית החולים, ד"ר מרידית' גריי, השם והפנים של הדרמה הרפואית הנודעת ביותר ברחבי ארצות הברית, עוזבת את בית החולים. שוקינג. בפרק החגיגי, שזמין החל מהיום ב-yes VOD וישודר מחר ב-yes TV DRAMA, תוכלו להצטרף לאירוע הפרידה של מרידת' מיקיריה, ביניהם ד"ר מירנדה ביליי וד"ר ריצ'רד ובר שהיו שם לאורך כל הדרך, וביניהם גם ד"ר ניק מארש, מושא אהבתה שניסה להניא אותה מהחלטתה.
ספוילר נוסף מרגעי הפרידה: בתום הפרק, השביעי במספר בעונה 19, מסכמת גריי את תקופתה בבית החולים בנאום חוצב להבות, ומדגישה: "אז סוף הסיפור שלי הוא ממש לא באושר ועושר עד עצם היום הזה, אני עדיין בחיים ואני עדיין כאן - והשמש זורחת על חיי". כחוט השני, שמו של הפרק הוא, איך לא, "I'll Follow The Sun".
למי שהצלחתי לבאס אותו זה כמובן לא היה בכוונה, אבל שתדעו שזה לא הסוף המוחלט של מרדית': פומפאו פרסמה בחשבון האינסטגרם שלה שהיא עוד עשויה לשוב אל הסדרה בהופעות אורח, ומה שבטוח – היא נשארת כמפיקה ואף תלווה בקולה את הקטעים שבין הסצנות.
טוב, מה אומר ומה אגיד. אני מודה, היה לי עצוב, אפילו אחרי כל מה שאמרתי לפני. זה סופו של עידן שבו ידענו שלא משנה מה יקרה בבית החולים ומחוצה לו, מרדית' כאן כדי להישאר. וכן, בתקופה הטרופה של ימינו לא נראה לי שיש מישהו שלא מייחל לקצת שגרה. ד"ר גריי, אני מודה לך על השעות הארוכות של הבהייה במסך, הפליאה כל פעם מחדש מכמה שאת חסינה, ובאופן אישי, על שסייעת לי להחליט שלהיות רופאה זה תפקידם של אחרים שאינם אני. ועוד דבר אחד לכל השחקנים, המפיקים, העורכים, הצלמים ואנשי הצוות – תודה על שהפכתם אותי להיפוכונדרית שאני היום. זה לא יסולא בפז.