"ברית מילה: כן או לא", יום א', 19.3, הוט VOD
אין בסרט "ברית מילה: כן או לא" דיון משמעותי בשאלה אם יש תועלת רפואית בברית מילה. מראש קובע הסרט כי ההליך מיותר, כמה פרופסורים - במידה לא מבוטלת של זעם - מכריזים שסתם חותכים לנימול האומלל, אף לא חכם אחד לרפואה מוזמן להציע עמדה שכנגד, אף לא מחקר סטטיסטי השוואתי מוצג כהוכחה: ברית זה רע, מחליט הסרט מראש, וגמרנו.
זה לא אומר כמובן שברית מילה כן מועילה למשהו. זה אומר שהסרט חד־צדדי לחלוטין, וייקח את זה הצופה הנכבד בחשבון מראש. ארגון הבריאות האירופי, למשל, חושב שברית מילה מועילה מאוד, וחותך במיליונים עורלות של בני אפריקה במדינות לא מפותחות, גם בעורמה, ועוד מדרבן מיליונים נוספים להיכנס למרפאות שלו ולהשאיר שם את פיסת העור המדוברת. תגובת הארגון להחלטתו ולפעולתו הנחרצת אינה מובאת בסרט. גם כאן מקפיד הסרט לשמור על עמדה חד־צדדית: לחתוך זה רע, וגמרנו.
דיוני הסלון, במיוחד בארץ חותכת יושביה כשלנו, מתחלקים כיום למפלגה הדוגלת ביתרונות הרפואיים ולמפלגה האחרת הטוענת שזה קשקוש. אלה גם אלה כמובן לא יודעים על מה הם מדברים. המעניין הוא שבתהליך חברתי המתפתח באיקס השנים האחרונות הולך ותופח מספרם של אלה המפקפקים בנחיצותו של התהליך, גם מבחינה רפואית וגם כאקט דתי מסורתי.
לא מעט בינינו מאמצים לעצמם את התפיסה שעם כל הכבוד לאברהם אבינו, לקדם את פניו של עולל המגיע לעולם על ידי תקיפתו בסכינים אינה מעשה נאה. ניחא היו פוגעים בעולל בדקירה קטנה קטנטונת, נאמר בזרת ידו הפעוטה, ניתן היה איכשהו לחיות עם המעשה ביתר קלות.
אבל כשזוכרים היכן ומהו האיבר המותקף, ושומעים את צרחות הבכי של הקורבן, שבוודאי אינן מבטאות את הנאתו מהאירוע, גואה הבחילה ועולה הצמרמורת, ועמן השאלה שכחילונים גמורים למה בעצם לשתף פעולה עם המנהג.
פעמיים מלתי בנים. כדי להביע את מורת רוחי מהמנהג הסתפקתי בכך שנמנעתי מלהזמין מוהל ובמקומו הזמנתי רופא, והסטתי את מבטי הצדה כדי לא לראות את המעשה שנעשה בפעוטותיי. כמובן שמנקודת מבטם של אלה, משלח ידו הרשמי של הקוצץ - רופא או מוהל - לא שינה את התחושה המחורבנת.
אפרופו התהליך החברתי ההולך ומתפתח - כיום כבר אין בי ספק שאם הייתי מביא ילד נוסף לעולם, גם מוהל וגם רופא לא היו עוברים את מפתן הדלת. "ברית מילה: כן או לא" מספר על פתרון טקסי רפורמי - תפילות, שירים והרמת כוסית לחיים - ללא שימוש בסכינים כנגד העולל, אשר מקובל עליי לחלוטין.
שנים מאוחר יותר, לכשיגיע העולל לבגרות ויחליט שהוא מעוניין להיפרד מעורלתו, ייכנס למרפאה ויניח אותה על שולחן הקוצץ ללא נוכחותי, על אחריותו, ויאמר לה שלום. עם כל הכבוד לאברהם אבינו, ידיי שלי לא ישפכו את הדם הזה.
כבר 5,000 שנים מלים בני עדות ואמונות שונות בנים, וגם בנות. בוודאי כשהחלו מי שהחלו במנהג, הם היו חסרי כלים כדי לבחון את תועלתו הרפואית. קשה להימנע מהמחשבה שהיה זה נדבך נוסף במסגרת התוקפנות ההיסטורית המתמשכת בקרב שמנהלות קבוצות כוח כנגד עוצמתה של המיניות האנושית. לפחות בארצנו ניתן לומר בביטחון שבקרב הזה ידו של אברהם אבינו עדיין לגמרי על העליונה, אבל יהודים הם עם קשה עורף. ניצנים של מרד כבר נראים.
# לראות או לוותר: בסך הכל סרט חדגוני ולא מעניין. את החשבונות ממילא עושה כל אחד בלעדיו. לא לראות.