פשרה. מילה קטנה עם המון כוונה וכנות, שנדחתה על הסף אחרי 7.2 שניות במקרה של הרפורמה במערכת המשפט. מה כן היה? ריכוך. כביש עוקף לישיבה משותפת ליד שולחן ארוך כדי להגיע להסכמות, שהתקבל במעמד צד אחד. איפה היה הצד השני? קשה לדעת. התכנסנו כאן למטרת אסקפיזם אז לא ארחיב בנדון, אך כן אומר שרבים מן הנפשות הפועלות בסבך הפוליטי הגיעו ליקום האלטרנטיבי והמופלא של ארץ נהדרת כדי להסביר ריכוך מהו. ועשו את ההפך.
ראשונים היו ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן, שבאו בגישה מפויסת משהו ברוח ההחלטה לרכך את רוע הגזרה. לכאורה. כשהמוזיקה השמחה קמעה לא תרמה לאווירת הנכאים הכללית, הצטרפו לשורה הצפופה גם חברי הכנסת דודי אמסלם וטלי גוטליב שזעקו מדם לבם שאסור לוותר על התמורות המשפטיות, ולצדן השרה מירי רגב שניסתה לגייס חיילים למילואים במדי זית. אזהרת ספוילר: אף אחד לא ענה לטלפון. אולי החליפו קו.
את השבוע הסוער ניצלו חברי הממשלה לא רק לצעקות ולרבים עם עמיתיהם למשכן. יש כאלה שהחליטו להעביר כמה מהימים האחרונים שלהם ברמה אחת מעל כולם, לפחות במד הרוגע והשלווה. אלה הם כמובן בני הזוג בן גביר, שנפשו בצימר במהלך המחאות וזכו ללא מעט גינויים ממפגינים שפחות אהבו את אווירת האס"ק. לא טעיתם, גם הפעם הם היו רומנטיים למדי בעודם אוחזים בנשקיהם האישיים.
קשה לומר מחאה בלי להזכיר את רה"מ, הרמטכ"ל והשר לשעבר אהוד ברק, נכון? יפה. אז גם הוא פסע לאולפן בצעדים בטוחים, ובידיו תוף גדול מערבי השבת בקפלן. מה הוא ביקש להעביר אלינו, תושבי עם ישראל? קשה מאוד לדעת. וממסר עלום למשהו קצת יותר ברור :מן הצד השני של הגבול, יצאו חסן נסראללה ויחיא סינוואר לעוד בוקר שמשי מחוץ לבונקר המבוצר שלהם, וסיפרו כמה הם מרוצים מכל מה שקורה פה. סולידי.
בימים בהם הרפורמה דופקת על החלון בדפיקות מעצבנות דווקא בשעות הכי לא מתאימות, שכחנו מאתגר לא פשוט המונח לפתחנו. ולא, אני לא מדברת על המצב הביטחוני הרעוע או החשש מבחירות חמישיות. התשובה לחידה שלי היא השאלה הנוראית שאף אחד לעולם לא מתכוון לשאול את חבריו – "איפה אתה בסדר?". גילוי נאות, אמרתי את המילים הללו היום, אבל אני מבטיחה שזה היה בקטע אירוני.
וכשמדברים על פסח ועל המשפחתיות הזו שמאלצת אותנו לקרוא הגדה בכתב חרטומים ובהסבה חסרת הומור לשמאל, אין כמו 'סברי מרנן ' שתזכיר לכולנו שמשפחה לא בוחרים, ואם כן, זה רק כי צופים בה בסיטקום בטלוויזיה. אז בארץ נהדרת החליטו להגשים את אחד מחלומותיי ללא ספק, ולהכניס את כל בני המשפחה הגרעינית לבית חסון ורוזן לאולפן. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים. אם לא, אז פשוט תתחילו לצפות גם בסברי מרנן, אל תקשיבו למה שאומרים לכם.
בדקה הראשונה, השמורה בארץ לנקודות שהן בדרך כלל יותר סאטיריות וקשות, פנה בחור צעיר למצלמה, וסיפר כי ככל הנראה הוא הולך להיות המקרה הזה בו, חלילה, מפגין יאבד את חייו באופן לא צפוי לכאורה. אין איך לברוח מזה – הדקה הזאת נתנה לכולנו אגרוף בבטן. אסור לנו לתת לתרחיש כזה לקרות, לא במשמרת שלנו, גם אם אנחנו בטוחים שהכל כבר סגור ונעול. אנחנו חשובים יותר.