הכתבת הפוליטית של חדשות 12, קוטפת תואר כבוד נוסף כשהיא מצטרפת באופן רשמי לצוות המקצועי של מכונת הרעל, אבל לא לחלק שעוד איכשהו עשוי להתקבל על הדעת, זה שנלחם באכזריות חסרת מעצורים ביריבים הפוליטיים, אלא לתחתית המטונפת והלא מוסרית והלא אנושית של המכונה, זו שאמונה על השחרת מוניטין משפחות החטופים, שאמורות להיות קודש קודשים, ורק כדי להצדיק את התנהגותם הבזויה של חברי הממשלה ושרידותם הפוליטית.
אלא שאז ליאל המשיכה באותו טון מאשים נגד אם החטוף הגיבורה והאצילה שנאבקת להשבת בנה "אבל אז היא עצרה איזה דיון בוועדה, ולא אפשרה לו להתקיים אז זו הסנקציה שננקטה כלפיה. אבל המדיניות היא כן לאפשר ולשמוע". אוי אוי אוי, עצרה דיון. אני הייתי עוצרת את העולם למען ילדיי ולא אכביר ואוסיף מה עוד הייתי עושה.
ליאל המשיכה באותה הנימה ונתנה הצדקה שלא הייתה עוברת אף רף של סל ערכים בסיסי: "אבל אני חייבת להגיד באמת שיש איזושהי שחיקה בנכונות של חלק מראשי הועדות להכיל את הדברים האלה ולהקשיב להם".
פה היא כבר לגמרי איבדה אותי, איך משפט כזה בכלל מקבל במה, באיזו עולם הגיוני מספקים הסבר לשחיקה מהסוג הזה ונותנים לו לגיטימציה ועוד באולפן שישי? מילא בערוץ 14.
שחיקה??? סירייסלי? זה המילים שבחרת לבטא את התחושות של מקבלי ההחלטות? שחיקה? את לא מתביישת גברת דפנה ליאל? ומה עם השחיקה של החטופים? הבטן שלהם נשחקת מרוב רעב, הראייה שלהם נשחקה מרוב שלא ראו אור יום, הגב שלהם נשחק מרוב שהם כלואים כפופים בתוך המנהרות הצרות, ומה עם החטופות שנאנסות מדי יום והנפש והנשמה שלהן נשחקות, ואצניע במילים ותיאורים נוספים על שחיקה, רק אוסיף ואומר מה עם משפחות החטופים שאין להם יום ולא לילה, שאיבדו תיאבון ולמרות השחיקה, התשישות ארוכת הטווח, הם לא נכנעים ונלחמים עד טיפת האנרגיה האחרונה שלהם עד שיחזירו את יקיריהם.
אבל דפנה ליאל מגבה את השחיקה של הממשלה, וטוענת כי למרות השחיקה היא מאפשרת למשפחות החטופים ברוב המקרים להיכנס לכנסת עם דגש על "ברוב המקרים", להיכנס למקום שאמור לייצג אותם, למקום שאחראי לחטיפת או מותם של יקיריהם? ומה נותר מכל האייטם הזה, שעינב צנגאוקר הרימה בקבוק. ככה בקלות צבעה ליאל את תדמיתה של הגיבורה שבגיבורות.
עכשיו נסו לדמיין תסריט שונה, דפנה ליאל מדווחת על האירוע ומספרת כי ליבה של צנגאוקר לא יכל לשאת יותר את האטימות של חברי הממשלה שלא רק שלא משיבים את בנה האהוב הביתה, גם מפנים עורף ומסרבים לשמוע, מה שהוביל אותה בכאב מהול בכעס להרים בקבוק. אני בטוחה שהאירוע היה נצבע הפעם אחרת לגמרי.
זה היה אירוע חריג, חריג במיוחד כי התרחש באולפני חדשות 12, כשעיתונאית בכירה, אמא לילדים בעצמה, שהולכים לישון מדי ערב בבטחה ובבטן מלאה, עטופים באהבה, נותנת הצדקה וגיבוי להתנהגות שלא מתקבלת על הדעת, של חברי הממשלה שלא עושים אפילו את המינימום, וזה לשמוע בכבוד ובסובלנות את כאבם של משפחות החטופים, או את עינב צנגאוקר שהפכה בעיניי ובעיני רבים אחרים בארץ ובעולם, לגיבורה אמיתית שנאבקת כמו לביאה נגד חבורה של אפסים שכל מה שמעניין אותם זה האינטרס הצר והאישי שלהם.
התרעות פיקוד העורף