אלו שאלות רדודות מכיוון שהן שאלות שניתן לענות עליהן ב"כן" ו"לא", ואכן כך עונה ברקאי על השאלה - האם הוא עדיין עומד מאחורי האמירה שהריגת בניו ונכדיו של איסמעיל הנייה הייתה מיותרת. ומכיוון שלדרומי אין כל טיעון נגד לעמת מולו, מבחינתה התשובה הנכונה פשוט נכונה, אין לשיח בנושא לאן להתקדם והיא נאלצת לעבור לנושא הבא.
ברקאי בעצמו מגיע לריאיון עם משהו שעובר לדרומי לחלוטין מעל הראש - הוא יודע שהוא דינוזאור מזדקן בענף הולך ונכחד, עוף מוזר כזה בנוף הולך ומשתנה. או בקיצור - הוא התגלמות ההומור היהודי העגמומי. הוא מרגיע אותה פעם אחר פעם - השמאלנים לא יהיו פה רוב, כמו מאותת לה: אין לך מה לדאוג ממני.
ובכלל, הבוז הגלוי שלו הוא רק תגובה לבוז הסמוי שלה לאורך כל הריאיון. היא לא מגיעה כדי להתעניין מה עומד מאחורי העמדות שלו, אין בה סקרנות להבין את מה שהיא לא מסכימה איתו. אם הייתה בה סקרנות אולי היו שאלות המשך, שאלות על ניואנסים, אפילו עימות עם נתונים והתפתחויות מאז שאמר את מה שאמר. לא, היא פשוט מציגה את העמדות שלו בפניו והשאלה המובלעת היא: "נו, הבנת כבר שזו תפיסה מטומטמת?".
ישאל את עצמו הצופה הממוצע, זה שאינו עסוק כל היום בפוליטיקות הפנימיות של ערוצי התבהלה מול שידורי התרעלה, מה לעזאזל חשבו עורכי התוכנית כששלחו את נוה דרומי כדי שרזי ברקאי יאכל אותה בלי מלח? ואז עוד לשדר את זה?
האם בכל ערוץ I24 לא נמצא צדיק אחד שיאמר "לא טוב, דודו. למחוק"?
התיאוריה האישית שלי, זה שנוה דרומי נשלחה דווקא בשביל שלא תהיה לרזי ברקאי ברירה אלא לבוז לה. זה הרי, מה שיביא את כל הבאז - עוד התבטאות סטייל גרבוז שתאפשר התלהמות קולקטיבית. זה מה שהצופים רוצים לראות (וזה כמובן, בדיוק מה שהם צריכים רגע אחרי ארוחת השבת).
את הבעיה עם נוה דרומי הבנתי מהרגע הראשון, שבו הצהירה בפני רזי ברקאי את המובן מאליו: "אני ואתה לא נסכים על כלום". כלומר, מהרגע הראשון היא מציבה ביניהם חומה, וזה - ברמה העיתונאית, הטעות הכי גדולה שהיא יכולה לעשות כמראיינת. זה גם מתבטא בשפת הגוף המתגוננת שלה, הידיים השלובות על החזה, לאורך כל הריאיון.
מעבר לכך, מצמצם את שניהם לסך הדעות הפוליטיות שלהם, ותו לא. בראייה של דרומי, ברקאי אינו אדם שאולי יש לו סיפורים מעניינים לספר על קריירה בת כמה עשורים, הוא הנציג השבועי של "השמאל" שממנו היא צריכה לחלוב וידוי. האם נוה דרומי ורזי ברקאי באמת לא מסכימים על כלום ושום דבר?
בדימיוני, במקום לצאת למסע צלב, נוה דרומי יוצאת לחפש את המפגש המשותף האמיתי עם רזי ברקאי. במקום להציב חומות, היא הייתה חותרת למציאת המכנה המשותף, ולו הקטן ביותר, עם המרואיין שלה. זה לא חייב להיות פוליטי, אפילו לא אידיאולוגי, אבל איזה קטע אם הם היו מגלים שיש להם חיבה משותפת לספורט אתגרי או אפיית פיצות?
זה יכול היה להיות איקוני, וזה גם היה עומד בחוקי פורמט מהדורת שישי, שכוללת לרוב כתבות מגזיניות "רכות", ולא תחקירים נוקבים. אבל ב-I24 לא מעוניינים ברגעים איקוניים. הרבה יותר פשוט (וזול) לשלוח מראיינת עם תחקיר מינימלי, לירות רצף של שאלות ויאללה - לשידור. אחר כך אפשר למסגר את זה כ"מה רזי ברקאי חושב על העיתונאים הסרוגים/ המזרחים/ ההתנתקות", ולגרוף את הטראפיק, אז למה בכלל להתאמץ?
התרעות פיקוד העורף