״שרפנו אותה, אין ניר עוז״ – כך אמרו המחבלים לגדי מוזס בניסיון לשבור את רוחו. תשובתו של גדי הייתה מהדהדת, חדה וברורה: ״אני אחזור לאין ניר עוז, למה שלא שרפתם״.
קהילת ניר עוז התייחסה לדבריו של מוזס וכתבה: “בעדות מרתקת בעובדה, זכינו לחזות בתמונת ניצחון – אחרי שנה ושלושה חודשים לבד בשבי בעזה, גדי שלנו הגיע לשדות בהם חרש וזרע כל חייו. במבט קורן הסתכל על הירוק והצמיחה, ועם דמעות נפרד מאהובתו, מחבריו הטובים ומכל 63 אנשי ניר עוז שנרצחו”.
לדבריהם, הסיפור של גדי משקף את סיפורו של היישוב כולו: כאב גדול לצד אמונה ותקווה, אובדן לצד גבורה. “במשך שעות ישב מול המצלמות באומץ ופתיחות וסיפר איך גייס כל משאב אנושי שהיה לו כדי לשרוד את היום, איך האמין שאם יהיה עסוק בדברים חיוביים הפחד יחלוף, איך חווה התעללויות נפשיות וטרור פסיכולוגי קשה מצד שוביו – והכי חשוב מהכל – איך כל דקה שם היא סיוט מתמשך ויכולה להיות האחרונה”.
הקהילה הדגישה כי עדותו של מוזס צריכה להפוך ל”מסמך מחייב עבור ממשלת ישראל”, במיוחד בימים בהם התקבלה החלטה לשוב ללחימה. “חשוב לעצור ולהביט באדם הגיבור הזה – שלא פחד מכלום, שנעמד בגבורה מול מחבלים – ולשמוע את הפחד היחיד שניקר בו: הפעולה הצבאית שעלולה להחזיר אותו בארון, אחרי שסבל כל כך הרבה כדי לחזור חי”.
ניר עוז קראה לשים את העדות הזו במרכז השיח הציבורי והפוליטי, ולהבין את גודל האחריות בהשבת כל 59 החטופים, בהם 14 מבני הקהילה. “לא נוכל להיות שלמים עד שישובו”.
למרות כל מה שעבר, נכתב בהודעה, גדי מוזס לא איבד את האמונה. “גם אחרי כל מה שעבר, גדי ממשיך להאמין בניר עוז – בחיים, בתקווה ובצמיחה מחדש, ומפיח גם בנו תקווה. ׳אני מאמין שיש עתיד, בניית ניר עוז חייבת להתקיים. את תראי איך שניר עוז תהיה יותר יפה ממה שהיא הייתה׳”.
לבסוף הודו חברי הקהילה לגדי מוזס: “תודה שחזרת והחזרת איתך עוד קצת מהאור הגדול שאבד. מחכים לכולם”. גם אילנה דיין וצוות “עובדה” זכו להוקרה על “הרגישות, הליווי הצמוד והתמיכה בניר עוז בשנה וחצי האחרונות”.
התרעות פיקוד העורף