זהירות, טריגר: לאחר התלבטויות רבות, הסדרה "המזח", שמשחזרת את אחד ממחדלי יום כיפור ואת ההפקרה של חיילים שנאלצו לבחור במוות או בשבי האויב, עלתה אמש (ראשון) בכאן 11, והיא ללא ספק חובת צפייה.
"להיות או לא להיות" היא כבר לא השאלה שמלווה את סדרת הטלוויזיה "המזח", שעלתה בגרסתה הקולנועית כחצי שנה לפני "חרבות ברזל" כשעוד היינו תמימים ובטוחים שמחדלים כמו מלחמת יום כיפור לעולם לא יחזרו, אלא "לראות או לא לראות", בעיקר כששומעים את הלוחם ההמום בקשר כשהוא מבין שהוא מופקר לגורלו והוא זועק: "איפה חיל האוויר? הבטחתם ארטילריה! אלוהים ישלם לכם!". אבל בדיוק בגלל זה אתם חייבים לצפות בה. לא רק בגלל האפקטים המרהיבים והסיפור המצמרר, אלא בגלל הדילמה והמסר המחודש על הבחירה בחיים. שכן הסדרה בעלת חמשת הפרקים נוגעת בדילמה עמוקה בתרבותנו שהחיילים שלחמו שם היו צריכים להתמודד עמה - לבחור בין מוות לבין כניעת מוצב לכוחות המצרים ולצלב האדום, אירוע שהיה אז ספק מביש וכמעט הושתק לחלוטין על ידי האתוס הצה"לי. אבל האם אנחנו אותה המדינה והאם האתוס של הגבורה הוא אותו האתוס?
כזכור, הפקת הענק שמשחזרת את הקרב ההרואי הייתה אמורה להיות משודרת באוקטובר 2023 לציון 50 שנה למלחמת יום כיפור. על הסרט כתבתי אז שהוא נוגע בשורש ההפרעה המובנית של מדינתנו, בעיקר בגלל ימי הקרע וההפגנות בין חילוניים ודתיים. מאז הרבה מים עברו בתעלת סואץ ועדיין הדילמה של קדושת החיים מול מיתוס מצדה כוחה במותניה. כאמור, הסדרה צולמה ונערכה חודשים רבים לפני טבח ה-7 באוקטובר והיא תיאור עתידי ומצמרר של האירוע שיתרחש במרחק של 50 שנה מאירועי כיפור. ההפקה בגרסתה הטלוויזיונית עלתה סוף סוף לאחר התלבטויות מתמשכות באשר למועד הנכון לשידורה מסיבות מובנות עקב הרגישות בחברה הישראלית כיום. ולכן, לאחר שידור כל פרק תשודר תכנית "אחרי המזח" בהנחיית קובי מידן שבה יינתן מקום להעלות קשיים וטראומות שהותירו המלחמות.
הסדרה שבוימה על ידי ליאור חפץ מבוססת בחלקה על הספר "האופציה של הדוקטור" שכתב דוקטור ורבין על אירועי "המזח", והוא אחת הדמויות הראשיות בסרט ובסדרה. היא מתחילה באופן יחסית קומי ושאנן בהתאם לתקופה, כאשר דוקטור ורבין הצעיר והזרוק (מיכאל אלוני) מגיע למוצב נידח, פינת גבעת חלפון, כדי לעשות מילואים כרופא הפלוגה. כדי לחדד את השאננות, הש"ג מבלי לזוז מעמדתו פותח לו את השער המאולתר מחבל קרוע שלא באמת עוצר מישהו.
גם בתוך המוצב האווירה אינה של כוננות אלא של עניינים יומיומיים כמו שוקולדה וקריאת עיתון. זאת, למרות שנראים ומדווחים כל הזמן תנועות המצרים מעבר לתעלה. בפיקוד אומרים שהכל בסדר, עד שהמצרים מתחילים לעלות בהמוניהם בהפתעה מוחלטת מהאוויר, מהים ומהקרקע על כל המוצבים ולכבוש אותם. אמרנו כבר טריגר? אמרנו. ובכל זאת "המזח" הוא סיפור שחייבים לספר על גבורה של 42 חיילים חילוניים לצד דתיים וחרדים שמתכוננים יחד ליום כיפור וחוברים כולם להדוף את ההתקפה המצרית שמגיעה נגדם, ולמרות מספרם המועט מצליחים להחזיק מעמד עד הבחירה הבלתי נמנעת.
להבדיל מהסרט הקולנועי שמתרחש רובו ככולו במוצב, והוא יותר דרמה צבאית אינטנסיבית בסגנון "בופור" או "לבנון" שממוקדת במה שאנחנו רואים דרך עיניו של מפקד הפלוגה (וחובה גם לראותו על מסך גדול), הסדרה משמרת את הוויזואליות והסאונד העוצמתי אך כסדרה היא דרמה עמוקה ומקיפה יותר ולכן הקצב שלה איטי יותר. יש למשל דגש רב יותר על מסגרת הסיפור שהיא ועדת החקירה של שורדי המוצב שנכנעו לשבי המצרי והועברו לצלב האדום, והיא נותנת משקל רב יותר לדמויות משנה ולחייהם בחוץ, למשל של בתיה, אשתו של רופא הפלוגה ורבין, המצפה לילד ולמשפחתו החרדה לגורלו.
במוצב עצמו הכאוס חוגג על הצד הרע שלו, הרופא עסוק בלהיאבק על חייהם של החיילים עד שהוא מגיע למסקנה להיכנע למצרים כדי להציל את חייהם של החיילים שעוד נותרו בחיים. דילמה שעדיין מלווה אותנו. דילמה של רופא מול מפקד. של שבועת החיים מול טוב למות בעד ארצנו. כל אלו ארוזים בתוך הדרמה שלולא חרבות ברזל הייתה יכולה להיות פשוט סדרת שחזור מלחמה רגילה. ואולי דווקא בשל שאינה רגילה יש בה כדי לעורר תובנות בחברה הישראלית על מסירות נפש, ערבות הדדית בין חילוניים ואפילו חרדים והדילמה של הדוקטור שהפכה כיום להיות הדילמה של כולנו.