ייאמר לזכותו של כץ להבדיל אלפי הבדלות מנתניהו, הוא לא חשש לעמוד מול שאלות קשות שהציבו לו דבורי ווייס, גם אם במקרים רבים בראיון הוא התחמק ולא סיפק תשובות ברורות. כך מנהיג אמיתי צריך לנהוג, לנתניהו יש הרבה מה ללמוד.
כץ נשמע בטוח בעצמו, משדר שליטה, חוזר שוב ושוב על המסר המרכזי: עשינו את מה שצריך, ואיראן לא תוכל לפתח נשק גרעיני. אבל תשובה ברורה או ודאית לא סיפק.
וייס ודבורי התעקשו לדעת האם מדובר בשנים רבות של דחייה, ואם כן בכמה שנים מדובר, הוא ענה: "ייקח להם שנים ארוכות ולא נאפשר את זה". אבל כמה זמן בדיוק? התעקשו המראיינים, הוא התחמק ולא סיפק תשובות "השגנו את המטרות מעל ומעבר, סיכלנו יכולות איראניות וחיסלנו מפעלים".
וייס לא הרפתה - האם איראן תוכל לשגר טילים לישראל, כץ השיב: "יש לה עוד במלאי, אבל היא לא תוכל לייצר. טיפלנו במשגרים כדי למנוע ירי, היא לא תוכל לבצע בטווח הארוך טילים. אנחנו במדיניות אכיפה". שוב, אמירה כללית, כוללנית, ולא מספקת תשובות של כן או לא.
דבורי שאל "מה עלה בגורל האורניום המועשר," התשובה של כץ הייתה מפתיעה ומטלטלת "יש סוגי אורניום, מראש, זה לא דבר שהיה אמור להיות מסוכל. את החומר עצמו – אנחנו דורשים יחד עם ארה"ב למסור את החומר".
דבורי הסיק ובצדק שהאורניום שרד את הפצצה, וכץ הודה בעקיפין: "מראש הוא לא היה יעד התקיפה אלא המתקנים, והצנטריפוגות". מתבקש היה לשאול את כץ לאור תשובתו, איך האורניום המועשר לא היה יעד, אבל הטלוויזיה של המשטר כמו גם הכלא של מתנגדי המשטר, כן היו יעדים.
מה שמלמד אותנו שהעבודה לא הושלמה והמלאכה עוד רבה, והאיום הגרעיני של איראן לא הוסר למרות ההצהרות הבומבסטיות כי אי אפשר לדבר על "השמדה כוללת של מתקני הגרעין" ולהשאיר את החומר שממנו מייצרים את הפצצה מחוץ למשוואה.
כשהוא נשאל אם נכון היה לעצור את הפעולה בעת הזו, הוא בעצם האשים את טראמפ באי סיומה: "יכול להיות שאם היינו מטילים את הפצצות של עוד 52 מטוסים זה היה יותר טוב, אבל נענינו לטראמפ שתי דקות לפני השיגור. שני מטוסים המשיכו למכם, השאר חזרו.. זו ההחלטה שקיבלו".
עוד אנחנו למדים כי החלטה אסטרטגית על ביטחונה של ישראל מתקבלת בזמן של שניות ספורות, בשיחת טלפון בין נתניהו לטראמפ, ולא על בסיס שיקול מבצעי ביטחוני. שזה מנוגד לכל ההצהרות של כץ ונתניהו שהם פועלים ומקבלים החלטות עם או בלי הסכמת טראמפ.
כץ שיתף על תסריט הוליוודי מוטרף מתוך תקיפת מפקד חיל האוויר במשמרות המהפכה וחשף כי הייתה תוכנית לחסל אותו יחד עם המדענים במיטתם בביתם, אלא שנוצרה חשדנות ולפתע התוכניות השתנו והמפקד יצא מביתו למטה הפיקוד וכמעט נדחתה הפעולה, אלא ששם במטה הוא נפגש עם אנשיו ונוצרה הזדמנות נוספת והוא הושמד שם.
משדה הקרב לשדה הפוליטי
אבל כשהראיון עבר משדה הקרב לשדה הפוליטי, הכנות נעלמה, המניפולציות השתלטו על השיחה, וקמפיין הבחירות יצא לדרך. על הפיכה משטרית? התחמק כץ מלהשיב, לא משנה כמה לחצו וייס ודבורי לדעת על סמכות נשיא העליון יצחק עמית: "אני מכיר רק במה שבאחריותי".
על פסקי בג"ץ? "לא עוסק בסוגיה הזו, לא רוצה להיכנס לנושאים שנויים במחלוקת". כשמנהיג מערכת הביטחון בורח משאלות כאלה אנחנו בצרות צרורות, כשהמערכת כולה מגוייסת, הציבור זכאי לדעת אם מישהו עדיין שומר על החוק והאיזונים.
על גיוס החרדים והבטחות השווא שהצהיר כשנכנס לתפקיד הטיח בו דבורי, "למרות ההבטחות, בפועל אתם הולכים להכשיר השתמטות המונית". כץ השיב: "אני משוכנע שהיכולות והעקרונות שגיבשתי ושמתי בוועדת החוץ והביטחון הם שיביאו גיוס חרדים מדי שנה. צה"ל יכין מסלולים. הייתה התקדמות ואם החוק יעבור בתמיכת החרדים – זה יביא גיוס".
אבל דבורי לא הרפה: "זה הרי בלוף. זה לא קורה כי זה יפיל את הממשלה". כץ: "זה לא". אבל בפועל – אין גיוס, אין אכיפה, והתחמקות הפכה למדיניות וכץ מוכר לציבור הבטחות שווא אבל בפועל מכשיר את הקיפאון הקיים ופטור גיוס לחרדים.
המשך המלחמה בעזה והחטופים
וגם כשמגיעים לנושא הכואב החטופים והמלחמה שלא נגמרת בעזה, אין בשורה אמיתית: "תהיה עסקת ויטקוף של חצי, כלומר עשרה ראשונים ואז בשישים יום צריך לוודא שחמאס מבינים שהם לא יכולים לחיות שם ואז יחזירו את כל החטופים ונסיים את המלחמה. אין שיטה להחזיר את כולם בעסקה אחת".
וייס איתגרה ומה עם תכלית המלחמה? "מתי תגיד 'עד כאן'? רק השבוע 20 חיילים נפלו, מה אנחנו עושים שונה כעת שלא עשינו עד עכשיו ולא הצליח לנו?".
"המלחמה לא תהיה בלי סוף. הדרך היחידה להחזיר את כולם – זה דו-שלבי". המלחמה הארוכה בתולדות המדינה נמשכת כבר 630 יום אבל כץ מצהיר השיא לא תהיה בלי סוף. עצוב כמה שזה כואב וכמה שזה עולה לנו בחיי אדם.
לזכותו של כץ ייאמר: הוא הגיע לזירה עיתונאית שחוקרת ומבקרת, ולא חשש, הוא ענה (לפחות חלקית), והוא לא נרתע מהעימות. אך מאישיות ביטחונית בכירה, בעידן של חוסר אמון ציבורי, נדרש הרבה יותר מהצהרות גדולות ודימויים דרמטיים. נדרש גילוי לב, עקביות, ובעיקר – אמת. הפסקת האש עם איראן אולי נכנסה לתוקף, אבל הקרב על האמון הציבורי – רק מתחיל.
התרעות פיקוד העורף