היא בוכה בחדר הכביסה, צורחת על תרצה, צועקת מול אנה, מתעמתת עם ארז, והכול מבעבע מרגש לא ממומש. היא מגדירה את ארז ככפוי טובה, מאשימה אותו בהתעלמות, ומסבירה לסובבים אותה ש"פשוט לא הקשיבו לה". אבל ברור שזה לא על תרצה. זה על לב שנשבר, על קו דק בין אהבה לאובססיה, בין פגיעות לאיבוד שליטה.
הריב מול ארז הוא רגע השיא של הקריסה. הוא מנסה להרגיע, היא ממשיכה לצעוק. קשה לראות את זה. ברור שהיא לא מצליחה יותר להכיל את הקושי. ובמצב הנפשי הזה היא פשוט לא צריכה להיות שם יותר. האח הגדול, תוציא אותה. זו לא דרמה, זו מצוקה.
מי שמצליחה לאסוף את שלקה מהקרקע, ולתת לה רגע של אור, זו יוכי, שבפרק הזה הופכת באופן רשמי לאחת הדמויות הכי חשובות בבית. היא ניגשת אל שלקה, מדברת אליה בגובה העיניים, מזכירה לה את הערך שלה, ואומרת משפטים שכל אישה צריכה לשמוע: "קודם קחי הכול בפרופורציה. הוא לא שווה את זה. את בפני עצמך. אל תלכי לדבר איתו. שהוא יבוא אלייך".
ובזכותה - שלקה באמת לא ניגשת להתנצל ולהוריד את עצמה מול ארז, ולמרבה הפתעתה יוכי צדקה, והוא באמת בא. והם מתחבקים, נראה שזו הדרך היחידה מול טיפוסים כאלה. אבל כל זה כבר מאוחר מדי כי הלב סדוק.
אני מת על יוכי. ברצינות. לא רק בגלל הרגישות והאכפתיות, אלא גם כי היא פשוט נהדרת: היא מקרצפת את הבית כשהוא מטונף, מייצרת סמכות טבעית, במסדר נקיון שלא היה מבייש את צבא יפן, יוכי נוכחת ברגעים הכי חשובים, ומצליחה להיות גם אנושית וגם חדה. אם הייתה נכנסת מהיום הראשון, זו הייתה עונה אחרת. ואם תמשיך בדרך הזו, היא אשכרה המנצחת שלי.
ובינתיים, בבית, יובל מנסה להיכנס לנעליים של מנהיג (בצורה שגורמת לי לתהות האם זה רגש אותנטי לחלוטין, או פשוט בגלל המסר שעלה ממשימת בית המשפט על הצורך שלו להתחדד). יובל בוחר לעשות את זה דווקא דרך עימות חוזר עם ארז מוגרבי. אולי כי זה קרב מנהיגותי נוח יותר מאשר איסקוב. אבל המהלך הזה מסוכן: מוגרבי הוא דמות אהובה, נתפסת כ"לב הטוב של הבית", ויכול להיות שדווקא הניסיון לנצח אותו - יגרום ליובל להיתפס כרשע. מעניין אם ההימור הזה ישתלם לו, והוא יצליח לספק זאת התדמית החיובית של מוגרבי.
חוזרים לאיסקוב. הוא מדבר עם תרצה על השניצל תירס של מושיקו - כן, זה עדיין נושא וטוען שמושיקו שחקן. שהוא מציג דמות רק כדי לשרוד. והוא לגמרי צודק, ולא זכור לי חטטן כזה, עלק נכנס לשלקה.. אבל על הדרך ארז מזכיר שוב שהוא כוחני, שתלטן, ולא רואה אף אחד ממטר. וברצינות - איך מושיקו עבר ליהוק? הוא שקרן שקשה להאמין לו אפילו לרגע, ולא מביא כלום למסך. מה הוא עושה שם בכלל?
התקציב מתפתח לעוד חזית בין תרצה לאיסקוב. היא מנסה לנהל ברוחב לב, הוא מתנגד כמעט על כל סעיף. הריב ביניהם סוער, היא יוצאת טהרנית שמנסה לדאוג לכולם (ואולי לתדמית שלה), והוא שוב כוחנית שחייב לשלוט בכל דבר. והאמת שכבר די נמאס מהצמד הזה, הנרטיב הזה רק חוזר על עצמו, ולא מתקדם לשום מקום.
ובתוך כל זה, הנרטיב סביב תרצה מקבל חיזוק: ההפקה לא מפספסת הזדמנות להראות אנשים מדברים עליה, מאשימים אותה, מצביעים עליה כמישהי שנכנסת לכל ריב. היא מקבלת תדמית של "אחת שמתערבת בכל דבר", גם כשזה לא באמת ככה.
בצד הקומי-קיצוני של הפרק - אתנחתא (שלא באמת אתנחתא): שיחה מרתקת בין אנה לדרור. דרור מסביר לאנה שהיא קיבלה יופי אבל יש לה אופי סביר, אבל יופי בלתי רגיל שאי אפשר להתעלם ממנו. היא עונה שהגיעה לתוכנית כדי להוכיח שהיא מעבר - והוא, בלי למצמץ, עונה שאין צורך. "במקרה שלך, עדיף להיות יפה ולשתוק, זה מספיק".
דרור מסביר שלכל אחד יש משבצת - ואנה על משבצת היפה. מאי כמובן מתעצבנת, אומרת שזה לא נכון, ודרור מתעקש. ואוו כמה שהוא צודק במקרה הזה, כי באמת לא ברור איך אנה שרדה מבחינת אופי. היא לא מביאה כמעט כלום למסך. ועל הדרך - דרור גם עוקץ את מאי, שהיא "לא יפה".
כמובן שהדרך שבה דרור מתבטא קיצונית, ואפילו פוגענית - אבל יש גם משהו בפרפורמנס שלו שקשה להתעלם ממנו. הוא מביא צבע. לטעמי, מאי יפה מאוד, וזה ממש לא במקום לרדת לגופו של אדם, בטח לא ככה. אבל הסצנה הייתה מצחיקה בצורה שקשה לי להסביר, ובעייתית באופן שקשה להגן עליה.
התרעות פיקוד העורף