אברמוביץ' השיב בזהירות כמעט מחשידה - "אני לא מתצפת את האחראים עליי, או את האחראים על משהו שאני לא אחראי לו. לכן, אני משאיר את השאלה הזאת בלי תשובה, כי אני באמת לא יודע מה לענות לך. אתה שואל אותי, מה אני חושב שקורה בעזה? אני חושב שיצאנו למלחמה מוצדקת מאין כמותה, ותוך כדי לחימה ולאחר שהיא בעצם הסתיימה, וזה כבר לפני כמעט שנה או קצת יותר, נאמר כמעט שנה, אנחנו מתנהגים בעזה בהתנהגות שיהיו לה השלכות עתידיות, זו מלחמה שאיבדה את כיוונה, זאת אומרת, נשאר לה מצפן פוליטי, אבל לא נשאר לה שום כיוון אסטרטגי", מתאר ורטהיים.
בתכתובת נראה דיון בשאלה האם ואיך לסקר את הנעשה בעזה, גם מ"נקודת המבט הפלסטינית". כלומר, את הטרגדיה המתמשכת שעוברים אזרחים עזתים, גם אם באשמתם באופן ישיר ועקיף. ברקע השיחה, הפגנה שמתקיימת באותו ערב מול אולפני החברה בנווה אילן, מחאה על ההתעלמות של חדשות 12 מהנושא.
ירון, הראשון בהתכתבות שהודלפה, ש"בדיוק עורך עוד כתבה על פדויי שבי", כותב בקבוצה כי "עם כל ההבנה לחובתנו העיתונאית - כששומעים את הסיפור של שורדי השבי, קצת קשה להתחבר למסר של ההפגנה הזאת". וישנה השערה פרועה נוספת, שלא לציבור הרחב מנסה לקלוע ירון אלא דווקא לדירקטוריון. האם באמירה הבלתי-מקצועית בעליל הזו, ניסה להעביר ירון מסר לבעלי הבית כי גם ביום שאחרי וייס, אם תינתן לו האפשרות, הוא יזכור מה באמת הכי חשוב פה - הרייטינג והקליעה המדומיינת והמסוכנת למכנה הרחב ביותר האפשרי, ועוד בתחום החדשות, ועוד תוך כדי לחימה?
עם כל הכבוד לעזה, יש הדלפות לבלום
לאורך הדיון, ישנו בכיר אחד שלא נוקט עמדה ברורה, ומתרכז במה שחשוב לו במיוחד - סיום השיחה. המנכ"ל - אבי וייס. תחילה מפציר וייס ב"חברים" לצפות במהדורות בחודשים האחרונים (בדיקה שפורסמה בוואלה מעלה כי כמעט בכל התוכניות בכל חברות החדשות מתעלמים באופן מוחלט מהנעשה בעזה), ואז חותר באופן מדי לסיימה - "חברים תודה!!!", כותב מספר פעמים וייס, שנראה מוטרד מאפשרות הדלפה של העימות.
זה מעניין כי שקיפות וביקורת היא דבר טוב ומתבקש בארגון עיתונאי, למעשה, זהו דיון שבארגון בריא כדאי דווקא לעורר ולהתגאות בו, אבל בהנהלת חדשות 12 היא מצטיירת כפגיעה מוראלית של ממש. במקום שבחברה יהיו מוטרדים כיצד עורך תוכנית מרכזית בה סבור שהוא צריך להתחבר למציאות שעליה הוא מדווח (או במקרה הפחות טוב לנסות להחניף ולקלוע לאיזה קהל מדומיין שימחה על תיווך המציאות, קשה ככל שתהיה) - נראה כי החשש מעימותים והדלפות וביקורת מטריד יותר.
מישות אמורפית של "צופי ימין מושבעים", ערוץ 14, תחת מיתוג מחודש וממשלה נחושה ועם קמפיין של איש השיווק הטוב במדינה, נסק והפך תוך חודשים לשחקן שמתחיל לאט לאט לאיים על הדומיננטיות (המסוכנת לשכעצמה) של חדשות 12. אבל החשש היה חמור מזה - להפוך תחת המכבש הביביסטי של היריב החדש לערוץ "שמאל" באופן רשמי. המציאות כמובן הפוכה לגמרי, בחדשות 12 ישנו תמהיל מגוון של עיתונאי שמאל, ימין, מרכז ובלתי מזוהים רבים. אבל בחדשות 12 מכירים היטב הקליינט (נתניהו) ולמה הוא מסוגל.
בפועל, המתח הזה חשף פעם אחר פעם את עמוד השדרה הרופף ואת חוסר הביטחון של "חברת החדשות של ישראל", קו אחד מחבר בין האימפוטנטיות מול פאדיחות וסיקור מגמתי של הפרשן המרכזי שלהם, למפגשים מתחת לרדאר עם ראש הממשלה ולמיסוד ונרמול ההתעלמות מהנעשה בעזה. חברת חדשות בעלת שיעור קומה וביטחון עצמי הייתה מפרסמת את הדיון בעצמה ואולי אפילו מקדישה לו אייטם במהדורה.
חצי הכוס המלאה
ורטהיים מסכם: ועוד דבר שמעיד במשהו על המתרחש בחברת החדשות החזקה בישראל: בעבר, הסיכוי שדבר כזה היה מודלף מחדשות 12, היה מזערי. החברה הייתה ידועה באיטום המוחלט והבידוד מרעשי הרקע, והחשש של העובדים מלהיתפס ולאבד את היקר להם מכל היה גדול מהיצר העיתונאי הבסיסי. בחצי הכוס המלאה - מתברר שהיצר הזה בכל זאת קיים וגם זה משהו להתגאות בו. בחצי הכוס הריקה - הדלפה כזו היא סימן שמשהו אירגוני לא בריא עובר על חדשות 12.
התרעות פיקוד העורף