בקצב האירועים בישראל, חודשיים נדמים לעיתים כנצח, אבל לפני כחודשיים, כשניסה ראש הממשלה לשווק לציבור את ההסכם לסיום המלחמה, הוא הבטיח כמה הבטחות - רובן עדיין מחכות למימוש. שתיים עיקריות במצגת של נתניהו היו פירוק חמאס מנשקו ופירוז רצועת עזה מנשק.
אלה שתי הבטחות ברורות, חדות, כאלה שאין דרך להראות בהן את חצי הכוס המלאה - במקרה של מימוש חלקי בלבד. חמאס יכול או להתפרק מנשקו או לא להתפרק - וכפועל יוצא מכך: עזה יכולה להיות מפורזת או לא. שחור ולבן, כן ולא - אין אמצע.
למה העולם נגדנו
וכאן מגיעה הבעיה העיקרית בדיווח של חמו: מתבקש היה להעמיק, בטח אם הכותרת המחייבת שלך היא סיכום של 800 ימי לחימה. אני מבין את האילוצים במסגרתם אפשר בהחלט שהאייטם האמור היה אחד הנפגעים המשניים של הטבח בסידני, שתפס את רוב הכותרות. רק שהתחושה הייתה של - בואו ונביא כמה היי-לייטס כי בכל זאת יש ספירה עגולה לימי המלחמה - ונמשיך הלאה.
לאיזו עזה להאמין?
האם הביקורת על חמאס אז הייתה הצגה שנועדה למצלמה ישראלית ולאוזניים ישראליות? האם היה מהלך של שינוי אמיתי וישראל היא זו שהחמיצה את שעת הכושר ההיא, שחלפה והחזירה לחמאס את אהדת ההמונים? אם לחמו פתרונים, הם לא הובאו בפני הצופה.
אני לא טוען חלילה שחמו שיקר לנו אז, כמו שאיני טוען גם שהוא מטעה היום, אבל היה מתבקש הסבר לתהליך הזה שבין מה שהוצג כמחאה עממית נרחבת ומייצגת נגד שלטון חמאס, לבין השיקום האזרחי המרשים של הארגון (מה שיביא בהכרח בהמשך גם לשיקום יכולותיו הצבאיות - ושלא יספרו לנו סיפורים).
זאת ועוד: חמו מתאר פתיחה אפשרית של מעבר רפיח, ללא פיקוח, כבכייה לדורות. מילים כדורבנות, אבל היה מתבקש לעמת אותן עם הגרסה הרשמית של נתניהו, שהבטיח לנו חמאס מפורק ועזה מפורזת.
חצי מנה
20 האגורות שלי בסיפור, תרתי משמע: לכו אחרי הכסף ותגלו את האמת. חמאס יודע (כך גם על פי הדיווח של חמו) שמיליארדים רבים של דולרים עומדים לזרום לרצועה - ורוצה לגזור את הקופון שלו. ארה"ב שמונהגת בידי אנשי עסקים מתחום הנדל"ן יודעת זאת - ומבקשת לגזור את דמי התיווך שלה (ושלו...), רצון שהפך לכוח המניע החזק ביותר בדחיפת הצדדים לשלב ב' של העסקה.
התרעות פיקוד העורף