אבל רק נזכיר לקוראים שלפני ששר התקשורת דורש מערוץ 12 התנצלות בפני חיילי צה"ל, אולי ראוי שהוא עצמו יתנצל. שיתנצל בפני חיילי צה"ל על כך שהוא מקדם עם ממשלתו חוק השתמטות שמעמיק את חוסר השוויון בנטל. שיתנצל בפני חיילי צה"ל על כך שהם נשלחו למלחמה ארוכה, מתישה, ושילמו מחירים כבדים, בלי אף סיוע ממשלתי וסיימו את המלחמה כשחמאס עדיין עומד על רגליו.
שר תקשורת אמור לעודד עיתונות חופשית, פלורליזם, ביקורת. בפועל, הוא עושה ההפך הגמור: מעניש ערוץ מרכזי בגלל תכניו. ואם פרשת שדה תימן באמת הייתה הסיבה המרכזית לחרם שקרעי בחר להכריז עליו בריש גלי, הרי ההודעה הזו הייתה יוצאת לפני שנה וחצי כשהפרשה נחשפה ולא עכשיו. העיתוי הנוכחי, יחד עם חרמות מקבילים של שרים נוספים בממשלה, מריח כמו החלטה משותפת. כמו ממשלה שסוגרת שורות מול מראה שמציגה אמת לא נוחה.
אם זו לא דיקטטורה אז מה כן? באיזה עולם דמוקרטי ממשלה מחרימה ערוץ חדשות מרכזי רק משום שהוא מבקר אותה? באיזה עולם נבחרי ציבור בוחרים להתראיין רק לערוץ שמלטף אותם? אם חשבנו שאנחנו במדרון לדיקטטורה, אנחנו כבר כאן, איראן כבר כאן. שימו לב כמה חשובה תקשורת שמבקרת ממשלה, עכשיו עם המחאות באיראן, כשהמשטר זה ששולט בתכנים בטלוויזיה הממלכתית דאג לשדר לעולם את המציאות השקרית שנוחה לו.
זוכרים ששמענו מהממשלה הזו נאומים ארוכים על "סרבנות אנשי המילואים בימי המהפכה המשפטית", עם אמירות מרחיקות לכת כי הסרבנות היא שהובילה לשבעה באוקטובר, לא מדיניות הממשלה, לא כשל במערכת הבטחונית. והנה, הגלגל מתהפך לו בנונשלנטיות ונולדה לה סרבנות חדשה: סרבנות של הממשלה עצמה. סרבנות לקבל ביקורת עניינית, סירוב לענות לשאלות. סירוב להתראיין. סירוב לתת דין וחשבון לציבור שמשלם לה משכורת מדי חודש. כששר תקשורת, חבר קבינט בטחוני ושר כלכלה, ובראשם ראש הממשלה עצמו מחרימים ערוץ מרכזי, הם לא מחרימים עיתונאים. הם מחרימים את הצופים עצמם. הם מחרימים את אזרחי המדינה.
והאמת הפשוטה היא זו, החרם הזה הוא לא חולשה של חדשות 12, הוא ההוכחה לכוחה ולעבודתה המבורכת והחשובה במיוחד בימים אלה כשהדיקטטורה מחלחלת ורומסת את כל יסודות המדינה. ערוץ שמפחיד את השלטון הוא ערוץ שעושה את עבודתו נאמנה. אם לא היה להם ממה לפחד, הם היו באים לאולפן. אם לא היה להם מה להסתיר, הם היו מתייצבים גם מול שאלות קשות.
ובסופו של דבר, המהלך הזה גם חושף את האמת על חוק התקשורת החדש: זה לא חוק לגיוון ופלורליזם והוזלה לצרכן. כי במהלך הכרזת החרם של שר התקשורת, זה הודאה באשמה כי מדובר בחוק להחלשת גופי תקשורת מבקרי ממשלה. החרם, הפומביות, האיומים המרומזים - הכול מתלכד לתמונה אחת ברורה. ממשלה שלא רוצה עיתונות חופשית, כי עיתונות חופשית שואלת שאלות, ושומרת על גבולות החוק, לטובת אזרחיה. והשאלות, כך נראה, הן הדבר שמפחיד אותה יותר מכל.
התרעות פיקוד העורף