למעשה, לא היה צריך הונולד לחזור עד הבית כדי לספר. אשתו, במקום להתעלף מדאגה כמו שהיה צפוי מכל רעיה אוהבת, חיכתה לו במרפסת בקומה ה-80 בערך, עודדה אותו, וכשסיים, בעיניים נוצצות מגאווה חיבקה ונישקה אותו. גם נטפליקס חיכו. הם שידרו את האירוע בלייב, עם צוות פרשנים שבאופן מרשים הצליחו לחפור 90 דקות לאורך כל האירוע בלי לומר כלום - מה כבר יש לומר, שהבנאדם משוגענר? כמה פעמים אפשר לדקלם את המנטרה המאוד צודקת? ורק שהלייב היה לא לגמרי לייב אלא בהשהיה של מספר דקות, כדי ליצור מרווח ביטחון שאם הונולד יפספס משהו, יצנח אל האדמה ויהפוך למשהו שמזכיר עגבנייה שעבר עליה טרקטור, יימנע מהצופים לראות את התמונה המלאה.
הונולד אוהב לטפס בלי ציוד מגן על מקומות שנמצאים גבוה בשמיים. הוא עשה זאת בעבר בדרך כלל בטבע. טאיפיי 101 הוא גורד השחקים הראשון במרחב האורבני שזכה לטיפוס שלו.
הונולד הוא אדם מעורר מחשבה. בדרך חייו ובמטרותיו הונולד מדגים עד כמה בני הגזע האנושי שונים זה מזה ובלתי אפשרי לחזות את כל ההפתעות שהתנהגותם עשויה לייצר. מול הונולד המתנהג באופן שבו הוא חי את חייו עומד האדם הממוצע ומתגרד בראשו. כלומר מן המפורסמות הוא שגובהם של מגדלים נועד לכך שקבלנים יתעשרו וכדי שאנשים יתגוררו בהם בפנים. איש, מלבד הונולד, לא מעלה בדעתו, ולו לפרק זמן קצר, לחיות על בניין מבחוץ.
השאיפה האנושית להתמודד עם אתגרים מוכרת וידועה מתחומים רבים אחרים. הונולד שונה מכל מחפשי האתגרים באשר הם בכך שכדי להגיע לסיפוק רצונותיו הוא חייב שתהיה באתגר גם סכנת מוות. לשם כך כאמור הוא אינו משתמש בחבלים, רשת מגן למטה, מצנח וכיוצא באלה דברים שבמקרה של תקלה יצילו את חייו. הוא רוצה מוות בסביבה, ואם אין אפשרות ממשית לכך, אין לו כיף. במצב משעמם עד מוות כזה, שבו אינו יכול להיהרג, הוא בטח היה מעדיף עבודה פקידותית.
אי אפשר שלא לחוש כלפיו רחמים. אם גברת הונולד, נגיד, חשה בראשה ושולחת אותו להביא לה אדוויל מבית מרקחת סמוך, וכל הבניינים בדרך הם בני קומה אחת, והונולד נאלץ להתקדם על מדרכה כאחד האדם, אפשר רק לשער את הצער והמחנק שהוא חש. במקרה כזה, מתוך אחווה אנושית, מומלץ לו לעשות את הדרך על הידיים, כשפועל שנשכר למטרה זו רץ ושובר בקבוקי זכוכית ומפזר את השברים לפניו. זה על בטוח יעשה להונולד את החיים מאושרים יותר. ולמחרת, לשם התאוששות, שיטפס על מגדל שעולה באש.
התרעות פיקוד העורף